°, ת"ז, לנק' לְאֻמִּית, מ"ר לְאֻמִּיִּים, לְאֻמִּיּוֹת, —  של הַלְּאֹם, מטבע הַלְּאֹם, נהוג בפרט בספרות החדשה ובדבור במשמ' רוחנית, דבר שהוא נוגע לכל הלאֹם כלו, או להעם בתור לאֹם לבדו, natinal: —  רעיון הלאמי וכדומה. —  איש לְאֻמִּי:  אלה יוכיחוני כי אינני לאמי, וזה בין הלאמיים יקב את שמי, ושניהם ינדוני יתירו את דמי (יל"ג, מי אני).