לבא

1, ממנו לִבְאָה, לְבִי, לביא, לְבִיָּה.



1 שרש קדום ונגזר ממנו שם בעה"ח בלשונות השמיות ועבר גם ללשונ' ההודיות הגרמנ'. בערב' לבי لبى, ולא נתברר מה היתה משמ' העקרית. בערב' משמש לבי במשמ' אכילה מרֻבה, ולא ידוע אם הפעל נגזר מהשם או השם מהפעל.

ערכים קשורים