לִבְאָה
1, ש"ת, מ"ר לְבָאוֹת, בכנ' לִבְאֹתָיו, — כמו לְבִיאָה: בית לְבָאוֹת (יהוש' יט ו). אריה טרף בדי נרתיו ומחנק לְלִבְאֹתָיו וימלא טרף חריו (נחו' ב יג). — ואמר הפיטן: גמר פקודיו בין שנּי לבאות, דרך היכל מלך רץ להראות (ר"י הלוי, אסיר משחר). ותמיד בתוך לבאות, יחלתי לאלהי הצבאות (ר"י טוב עלם, אריות הדיחו).
1 בערב' לבאה لباة. ועי' לבי.