לְבִבָה

1, לביבה, ש"נ, מ"ר לְבִבוֹת, לביבות, —  בצק עשוי בצורה מן הצורות לבישול:  וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראותו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחותי ותלבב לעיני שתי לְבִבוֹת2 ואברה מידה וכו' ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש ותלבב לעיניו ותבשל את הַלְּבִבוֹת אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה (ש"ב יג ו=י). —  ומצוי בסהמ"א:  והאריות קפצו לקראתם כי לא טרפו טרף מתמול שלשם ויבלעום כלביבות ואת עצמותיהם כרסמו (יוסיפון א ג).  קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחדים כגון לביבות וכיוצא בהן (רמב"ם, ברכ' ג ד).  הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא מדברים שמרתיחין אותן בקדרה כגון ריפות ולביבות וכיוצא בהן (הוא, נדר' ט ז).  ואסור לבשל חטים או ריפות במים או לביבות או קמח או סולת (ר"א הקראי, ג"ע, חג המצות ג).  ומצאתי בשם הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל אפי' לביבות או מקרוני מבושלים עם גבינה נקראין שני תבשילין (שבלי הלקט, תענ' רסה).  לביבות עם גבינה בחנוכה (טובה תוכחת). —  ואמר המשורר:  ובמסבת בניו הגדולים עם הקטנים, ישב לשלחן מלא ממתקים ומעדנים, הלביבות המשולשות מורבכות במרק, ומוראה ממולאה בארוחת הירק (יל"ג, ושמחת בחגך).



1 עי' הערה לקמן.

2 כך חסר בכל הספרים.  והנה מהכתוב בעצמו נראה שזה מין מאכל עשוי מבצק שמבשלים אותו ויוצקים אח"כ בקערה.  י"א שהיתה להן צורת לֵב וע"כ נקראה לביבה.  וי"א:  שמושכין הלב לתאות המאכל (ר"ש בר"ש בהמליצה, הוצ' בכר 18).  השבעים תרגמוה χολλυριòες, ר"ל בצורת ככר לחם גס.  ולג' Larbitiuncula, שר"ל משקה, וגם מרק.  אך שני אלה אינם נותנים לנו צורה מדויקה להלביבה.  תרגום:  חליטתא.  רסע"ג תרגם זלאביה  زﻠﺍبيه בערב', והביא ריב"ג עוד תרגום אחר קטאיפ  قطايف.  והנה את מהותה של זלאביה תארו המלונים הערבים כך:  עג'ינ ימד עלי נחו טול שבר פי ערצ' ת'לאת' אצאבע ויקלי באלזית ת'מ יעקד באלדבש, ע"כ:  ובעבר':  בצק ימתח כארך טפח ורחב שלש אצבעות ויקלה בשמן ואח"כ יטגן בדבש.  ואת הקט; פרשו המלונים הערבים מין ממיני המתיקה עשוי מבצק.  פרחון אמר:  חלות עשויות מן בצק רך מאד אפוי בטיגון לתוך שמן רותח ולכשיתבשלו יפה מטבלין אותו בדבש ומעלין אותו על שלחן מלכים, ומי שמפרש כי הלביבות הוא בצק טוי אינו אלא טועה.  ע"כ.