1, לביבה, ש"נ, מ"ר לְבִבוֹת, לביבות, —  בצק עשוי בצורה מן הצורות לבישול:  וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראותו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחותי ותלבב לעיני שתי לְבִבוֹת2 ואברה מידה וכו' ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש ותלבב לעיניו ותבשל את הַלְּבִבוֹת אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה (ש"ב יג ו=י). —  ומצוי בסהמ"א:  והאריות קפצו לקראתם כי לא טרפו טרף מתמול שלשם ויבלעום כלביבות ואת עצמותיהם כרסמו (יוסיפון א ג).  קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחדים כגון לביבות וכיוצא בהן (רמב"ם, ברכ' ג ד).  הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא מדברים שמרתיחין אותן בקדרה כגון ריפות ולביבות וכיוצא בהן (הוא, נדר' ט ז).  ואסור לבשל חטים או ריפות במים או לביבות או קמח או סולת (ר"א הקראי, ג"ע, חג המצות ג).  ומצאתי בשם הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל אפי' לביבות או מקרוני מבושלים עם גבינה נקראין שני תבשילין (שבלי הלקט, תענ' רסה).  לביבות עם גבינה בחנוכה (טובה תוכחת). —  ואמר המשורר:  ובמסבת בניו הגדולים עם הקטנים, ישב לשלחן מלא ממתקים ומעדנים, הלביבות המשולשות מורבכות במרק, ומוראה ממולאה בארוחת הירק (יל"ג, ושמחת בחגך).