לְבָד, לְבַדִּי, לְבַדְּךָ, לְבַדֶּךָ, לְבַדּוֹ, לְבַדָּהּ, לְבַדָּם, לֱבַדְּהֶן, לְבַדָּנָה, מִלְּבַד, מִלְּבַדּוֹ, — מלת תה"פ, א) ההפך מן יַחַד, להורות שאין שני דברים מחֻברים יחד, שאין עם הדבר דבר אחר, allein; à part; apart : וחברת את חמש היריעת לְבָד ואת שש היריעת לְבָד (שמות כו ט). ויחבר את חמש היריעת לְבָד ואת שש היריעת לְבָד (שם לו יו). כל אשר ילק בלשונו מן המים כאשר ילק הכלב תציג אותו לְבָד וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות (שפט' ז ה). וספדה הארץ משפחות משפחות לְבָד משפחת בית דויד לְבָד ונשיהם לְבָד משפחת בית נתן לְבָד ונשיהם לְבָד משפחת בית לוי לְבָד ונשיהם לְבָד משפחת השמעי לְבָד ונשיהם לְבָד כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לְבָד ונשיהם לְבָד (זכר' יב יב-יד). — ועם הכנ': ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לְבַדְּהֶן ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לְבַדָּנָה ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי (בראש' כא כח-לב ). וישת לו עדרים לְבַדּוֹ ולא שתם על צאן לבן (שם ל מ). ויתן ביד עבדיו עדר עדר לְבַדּוֹ (שם לב יז). וישימו (הלחם) לו לְבַדּוֹ ולהם לְבַדָּם ולמצרים האכלים אתו לְבַדָּם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים שם מג לב). ויחלקו להם את הארץ לעבר בה אחאב הלך בדרך אחד לְבַדּוֹ ועבדיהו הלך בדרך אחד לְבַדּוֹ (שם מג לב). — ב) כמו רַק, אַךְ, allein; seulement; but: יי' אלהינו בעלונו אדנים זולתך לְבַד-בך נזכיר שמך (מ"א יח ו). לְבַד ראה זה מצאתי את אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים (קהל' ז כט). — ג) עם הכנוי לְבַדִּי, לְבַדֶּּךָ, לְבַדּוֹ וכו', במשמ' רק הוא ולא אחר, allein; seul; one: לא טוב היות האדם לְבַדּוֹ אעשה לו עזר כנגדו (בראש' ב יח). ויקחם (יעקב את בני ביתו) ויעברם את הנחל ויעבר את אשר לו ויותר יעקב לְבַדּוֹ ויאבק איש עמו (שם לב כד-כה). אך אשר יאכל לכל נפש הוא לְבַדּוֹ יעשה לכם (שמות יב יו). ונגש משה לְבַדּוֹ אל יי' והם לא יגשו (שם כד ב). ומת האיש אשר שכב עמה לְבַדּוֹ ולנער לא תעשה דבר (דבר' כב כה-כו). והוא ישב בעלית המקרה אשר לו לְבַדּוֹ (שפט' ג כ). אל יאמר אדני את כל בני המלך המיתו כי אמנון לְבַדּוֹ מת (ש"ב יד לב). וירא והנה איש רץ לְבַדּוֹ וכו' ויאמר המלך אם לְבַדּוֹ בשורה בפיו (שם יח כד-כה). לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לְבַדּוֹ (מ"א יב כ). ונשגב יי' לְבַדּוֹ ביום ההוא (ישע' ב יא). לעשה נפלאות גדלות לְבַדּוֹ (תהל' קלו ד). נטה שמים לְבַדּוֹ ודורך על במתי ים (איוב ט ח). כי הוא כסותה לְבַדָּהּ (שמות כב כו). את חצור לְבַדָּהּ שרף יהושע (יהוש' יא יג). אם טל יהיה על הגזה לְבַדָּהּ ועל כל הארץ חרב (שפט' ו לז). לא אוכל אנכי לְבַדִּי לשאת את כל העם הזה (במד' יא י). איכה אשא לְבַדִּי טרחכם ומשאכם וריבכם (דבר' א יב). אני נותרתי נביא ליי' לְבַדִּי ונביאי הבעל ארבע מאות וחמשים איש (מ"א יח כב). ואותר אני לְבַדִּי ויבקשו את נפשי לקחתה (שם יט י). אנכי יי' עשה כל נטה שמים לְבַדִּי רקע הארץ מי אתי (ישע' מד כב). הן אני נשארתי לְבַדִּי אלה איפה הם (שם מט כא). פורה דרכתי לְבַדִּי ומעמים אין איש אתי (שם סג ב). ואמלטה רק אני לְבַדִּי אלה איפה הם שם סג ב. ואמלטה רק אני לְבַדִּי להגיד לך (איוב א יה). ואכל פתי לְבַדִּי ולא אכל יתום ממנה (שם לא יז). וראיתי אני דניאל לְבַדִּי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו וכו' ויברחו בהחבא ואני נשארתי לְבַדִּי (דני' י ז-ח). מדוע אתה יושב לְבַדֶּךָ וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב (שמות יח יד). כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לְבַדֶּךָ שם יח. ונשאו אותך במשא העם ולא תשא אתה לְבַדֶּךָ (שם יח). מדוע אתה לְבַדֶּּךָ ואיש אין אתך (ש"א כא ב). כי אתה ידעת לְבַדְּךָ את לבב כל בני אדם (מ"א ח לט). אתה הוא האלהים לְבַדְּךָ לכל ממלכות הארץ (מ"ב יט יה). לך לְבַדְךָ חטאתי והרע בעיניך עשיתי (תהל' נא ו). אבוא בגברות אדני יי' אזכיר צדקתך לְבַדֶּךָ (שם עא יו). וידעו כי אתה שמך יי' לְבַדֶּךָ עליון על כל הארץ (שם פג יט). יהיו לך לְבַדֶּךָ ואין לזרים אתך (משלי ה יז). אם חכמת חכמת לך ולצת לְבַדְּךָ תשא (שם ט יב). ולא אתכם לְבַדְּכֶם אני כרת את הברית הזאת (דבר' כט יג). והושבתם לְבַדְּכֶם בקרב הארץ (ישע' ה ח). רק אדמת הכהנים לְבַדָּם לא היתה לפרעה (בראש' מז כו). ורחוב ואיש טוב ומעכה לְבַדָּם בשדה (ש"ב י ח). ושניהם לְבַדָּם בשדה (מ"ב יא כט). חפשו וראו פן יש פה עמכם מעבדי יי' כי אם עבדי הבעל לְבַדָּם (מ"ב י כג). חי אני נאם אדני יי' אם בנים ואם בנות יצילו המה לְבַדָּם ינצלו והארץ תהיה שממה (יחזק' יד יו). והמלכים אשר באו (הם היו) לְבַדָּם בשדה (דהי"א יט ט). — וגם *לְבַד, במשמ' זו: אין פוחתין משתי חצוצרות ומוסיפין עד לעולם אין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד לעולם והצלצל לבד (ערכ' ב ה). — ד) לבד מִן, מִ-, מֵ-, כמו חוץ מן, להורות שהדבר המדֻבר עליו אח"כ לא נכלל בכלל הדבר שנאמר קדם, ausser, ausgenommen; excepté, en déhors de; besides: אלה תעשו ליי' במועדיכם לְבַד מנדריכם ונדבתיכם (במד' כט לט). כל אלה ערים בצרת חומה גבהה דלתים ובריח לְבַד מערי הפרזי הרבה מאד (דבר' ג ה). ויפלו חבלי מנשה עשרה לְבַד מארץ הגלעד והבשן (יהוש' יז ה). ויהי משקל נזמי הזהב אשר שאל אלף ושבע מאות זהב לְבַד מן השהרנים והנטיפות ובגדי הארגמן שעל מלכי מדין וּלְבַד מן הענקות אשר בצוארי גמליהם (שפט' ח כו). ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש שלף חרב לְבַד מישבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור (שם כ יה). ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וכו' ומאה צאן לְבַד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבסים (מ"א ה ב-ג). ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בהר לְבַד משרי הנצבים לשלמה (שם ה כט-ל). ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב לְבַד מאנשי התרים ומסחר הרכלים (שם י יד-יה). וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד וכו' לְבַד מחטאתו אשר החטיא את יהודה (מ"ב כא יו). כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לְבַד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה (אסת' ד יא). — ה) מִלְּבַד, כמו לְבַד מִן: ויהי רעב בארץ מִלְּבַד הרעב הראשון (בראש' כו א). כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מִלְּבַד נשי בני יעקב (שם מו כו). ויקטר על המזבח מִלְּבַד עלת הבקר (ויקר' ט יז). להקריב אשה ליי' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו מִלְּבַד שבתת יי' וּמִלְּבַד מתנותיכם וּמִלְּבַד כל נדריכם וּמִלְּבַד כל נדבתיכם אשר תתנו ליי' (שם כג לז-לח). האשם המושב ליי' לכהן מִלְּבַד איל הכפרים (במד' ה ח). זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליי' על נזרו מִלְּבַד אשר תשיג ידו (שם ו כא). ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מִלְּבַד המתים על דבר קרח (שם יז יד). ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם מִלְּבַד עלת הבקר (שם כח כב-כג). אלה דברי הברית אשר צוה יי' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מִלְּבַד הברית אשר כרת אתם בחרב (דבר' כח סט). חלילה לנו ממנו למרד ביי' ולשוב היום מאחרי יי' לבנות מזבח לעלה למנחה ולזבח מִלְּבַד מזבח יי' אלהינו אשר לפני משכנו (יהוש' כב כט). כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות ששים מִלְּבַד עבדיהם ואמהתיהם (עזר' ס סד-סה). כל בני דויד מִלְּבַד בני פילגשים (דהי"א ג ט). וקורא בן ימנה הלוי השוער וכו' מִלְּבַד התיחשם לזכרים (דהי"ב לא יד-יו). — ולפני אֲשֶׁר: והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה מִלְּבַד אשר נתן לה כיד המלך שלמה (מ"א י יג). אלה המשרתים את המלך מִלְּבַד אשר נתן המלך בערי המבצר (דהי"ב יז יט). — ובתו"מ, *בִּלְבַד, במשמ' רק: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים וכו' ובאתה ואמרה מת בעלי תנשא וכו' בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבואה מן הקציר בלבד ובאותה המדינה (יבמ' טו א-ב). צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד (ב"מ ז א). כל הכלים יש להם אחוריים ותוך וכו' לידים הטמאות והטהורות אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד (כלים כה ז). לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד (פרה ג א). ולא סוחרי כסות בלבד אמרו אלא כל אדם (שבת קמז.). מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד (יבמ' כט.). — *ובלבד, במשמ' אבל, רק: אל יאמר לך אדם שנשכו כלב שוטה וחיה וכו' שבעטתו פרדה וחיה ובלבד פרדה לבנה (ירוש' יומ' ח מה:). — וּבִלְבַד שֶׁ, במשמ' בתנאי שֶׁ: נותנים פאה מתחלת השדה ומאמצעיתה ר"ש אומר ובלבד שיתן בסוף כשיעור (פאה א ג). ומחללים אותו (את הדמאי) כסף על כסף וכו' ונחשת על הפירות ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות (דמאי א ב). אוכל עמו בשבת הראשונה ואע"פ שאינו מאמינו על המעשרות ובלבד שיאמר לו מעושרין הן (שם ד ב). ואם היו כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם (שם ד). כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה (שבת יז ה). שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי (שם כב ג). שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני (שם כג א). מותר להקריב (הפסים) לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין (ערוב' ב ב). הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום (שם ה ד). מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד ובלבד שלא יכוון את מלאכתו במועד (מו"ק ב ג). בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים (קדוש' א ג). התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת וכו' ובלבד שלא יהא מתכוון לערב (ב"מ ד יב). כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ושובר לאשה אעפ"י שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירן (ב"ב י ג). ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ובלבד שיהא ממש בדבריו (סנה' ה ד). שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים אפילו בקדשי קדשים ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעים בבשר (זבח' ג א). בכור (של בהמה) שאחזו דם אפילו הוא מת אין מקיזין לו דם דברי ר"י וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום (בכור' ה ב). בעשרים נחלקין ובלבד שלא יהא בהן אחד שהפטיר עצמו מן הזימון (תסופת' ברכ' ה כ). שלשה אילנות בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן ובלבד שתהא מטעתן עשרה לבית סאה (שם שבי' א א). ר"י אומר (תורמין יין) אף שאינו צלול על הצלול ובלבד שיתרום מן היפה (שם תרומ' ד ג). סך אדם שמן על גבי מכתו ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית ויתן על גבי מכתו (שם ט יג). ורשאי הלוקח ליקח לו כל מה שירצה ובלבד שלא יקח בהן לא כסות ולא עצים (שם ב"מ ד כא). אם היה (הנחש) מרתיע ובא כנגדו הרי זה מסתיר מלפניו ובלבד שלא יפסיק את תפילתו (ירוש' ברכ' ה ט.). חבל דלי שנפסק וכו' כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבנו (בבלי שבת קיג.). חבל שבאיבוס קושרו בפרה ושבפרה קושרו באיבוס ובלבד שלא יביא חבל מתוך ביתו (שם). מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובלבד שלא ימדוד ושלא ישקול ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול (מו"ק יב.). ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ובלבד שלא ידוש בפרות (שם:). ואע"פ שאמרו אין מגדלין בהמה דקה אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום וקודם משתה בנו שלשים יום ובלבד שלא ישהה את האחרונה שלשים יום (ב"ק עט:). והטבח לוקח ושוחט לוקח ושוהה ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן ל' יום (שם פ.). ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ירמה (ב"ב קל:). תילוש במי פירות או תתחלק לעיסות ובלבד שלא יהא במקום אחד כביצה (בכור' כב:). כל שפושטת צוארה ורועה ובלבד שלא תאנס (חול' מה.). אמר להם אותו טיפש (אחשורוש להשרים) כלי (ר"ל האשה) שאותו האיש משתמש בו אינו לא מדית ולא פרסית אלא כשדית מבקשים אתם לראותו אמרו לו הן ובלבד שתהא ערומה (מד"ר אסת', להביא).