1, לְבַב, בכנ' לְבָבִי, לְבָבְךָ, לְבָבֶךָ, לְבָבֵךְ, לְבָבוֹ, לְבָבָהּ, לְבָבֵנוּ, לְבַבְכֶם, לְבָבָם, לְבָבוֹת, לִבְבֵהֶן, *לְבָבִים, — כמו לֵב, ומשמשת באותם השמושים, א) במשמ' העקרית: ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפות על לִבְבֵהֶן2 (נחו' ב ח). — סָעַד את לְבָבוֹ, באכילה ושתיה: ויאמר אבי הנערה סעד נא לְבָבְךָ והתמהמהו עד נטות היום ויאכלו שניהם (שפט' יט ח). — כָּלָה לְבָבוֹ, מפני צרותיו: כלה שארי וּלְבָבִי (תהל' עג כו).— ב) מקום משכן החכמה והגבורה ורגשות מתחלפים: למנות ימינו כן הודע ונביא לְבַב חכמה (תהל' צ יב).  חכם לֵבָב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם (איוב ט ד). — יש לו לֵבָב, הוא חכם: גם לי לֵבָב כמוכם לא נפל אנכי מכם (איוב יב ג). — איש לֵבָב, איש חכם: אנשי לֵבָב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי (איוב לד לד).  לכן אנשי לֵבָב שמעו לי (שם י). — בַּר לֵבָב, ההפך מרמאי וכדומ': נקי כפים ובר לֵבָב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה (תהל' כד ד).  אך טוב לישראל אלהים לברי לֵבָב (שם עג א). — לֵבָב יָשָׁר: ויאמר אליו היש את לְבָבְךָ ישר כאשר לְבָבִי עם לְבָבֶךָ (מ"ב י יה). — יְשַׁר לֵבָב: כי הלוים ישרי לֵבָב להתקדש מהכהנים (דהי"ב כט לד). — נכאה לֵבָב: יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עני ואביון ונכאה לֵבָב למותת (תהל' קט יו). — לֵבָב עִקֵּשׁ: לֵבָב עקש יסור ממני (תהל' קא ד). — רְחַב לֵבָב: מלושני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לֵבָב אותו לא אוכל (תהל' קא ה).  — רַךְ הַלֵּבָב, ההפך מגבור: ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הַלֵּבָב ילך וישב לביתו (דבר' כ ח).  ורחבעם היה נער ורך לֵבָב ולא התחזק לפניהם (דהי"ב יג ז). — ובסמי' עם שמות: וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לֵבָב לאמר (ישע' ט ח).  אפקד על פרי גדל לְבַב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו (שם י יב). — טוּב לֵבָב, שמחה ונחת רוח: תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך בשמחה ובטוב לֵבָב מרב כל (דבר' כח מז). — ישֶׁר לֵבָב: לא בצדקתך ובישר לְבָבְךָ אתה בא לרשת את ארצם (דבר' ט ה).  כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לֵבָב עמך (מ"א ג ו).  אודך בישר לֵבָב בלמדי משפטי צדקך (תהל' קיט ז).  אני בישר לְבָבִי התנדבתי כל אלה (דהי"ב כט יז). — מוֹרָשֵׁי לֵבָב: ימי עברו זמתי נתקו מורשי לְבָבִי (איוב יז יא). — מחשבות לְבַב: ליצר מחשבות לְבַב עמך והכן לבבם אליך (דהי"א כט יח). — מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב: יצא מחלב עינמו עברו משכיות לֵבָב (תהל' עג ז). — נֶגַע לֵבָב: אשר ידעון איש נגע לְבָבוֹ (מ"א ח לא). — עָרְלַת לֵבָב: ומלתם את ערלת לְבַבְכֶם וערפכם לא תקשו עוד (דבר' י יו).  העלו ליי' והסרו ערלות לְבַבְכֶם איש יהודה וישבי ירושלם (ירמ' ד ד). —  פַּחַד לֵבָב: בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר מפחד לְבָבְךָ אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה (דבר' כח סז). —  צוּר לֵבָב: צור לְבָבִי וחשקי אלהים לעולם (תהל' עג כו). — צרות לֵבָב: צרות לְבָבִי הרחיבו ממצוקותי הוציאני (תהל' כה יז). — שמחת לֵבָב: השיר יהיה לכם בליל התקדש חג ושמחת לֵבָב כהולך בחליל לבוא בהר יי' אל צור ישראל (ישע' ל כט).  ויהיו דבריך לי לששון ולשמחת לְבָבִי (ירמ' יה יו).  אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לֵבָב בשאט נפש (יחזק' לו ה). — תֹּם לֵבָב: הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לְבָבִי ובנקין כפי עשיתי זאת (בראש' כ ה).  ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לֵבָב ובישר לעשות ככל אשר צויתיך (מ"א ט ד).  וירעם כתם לְבָבוֹ ובתבונות כפיו ינחם (תהל' עח עב). — תמהון לֵבָב: יככה יי' בשגעון ובעורון ובתמהון לֵבָב (דבר' כח כח). — ומקום הנטייה והרצון והכַוָּנָה. — היה לְבָבוֹ לְדָבָר, נטה לזה: מי יתן והיה לְבָבָם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים (דבר' ה כו). — אשר בִּלְבָבוֹ, כִּלְבָבוֹ, מה שרצה, כרצונו: ויאמר לו נשא כליו עשה כל אשר בִּלְבָבֶךָ נטה לך הנני עמך כִּלְבָבֶךָ (ש"א יד ז).  בקש יי' לו איש כִּלְבָבוֹ ויצוהו יי' לנגיד על עמו (שם יג יד).  והקימתי לי כהן נאמן כאשר בִּלְבָבִי ובנפשי יעשה (שם ב לה).  יתן לך כִּלְבָבֶךָ וכל עצתך ימלא (תהל' כ ה).  וכל אשר בִּלְבָבְךָ אגיד לך (ש"א ט יט).  ויאמר נתן אל המלך כל אשר בִּלְבָבְךָ לך עשה כי יי' עמך (ש"ב ז ג).  ככל אשר בִּלְבָבִי עשית לבית אחאב (מ"ב י ל). — ועם לְבָבוֹ, במשמ' זו: השמר לך פן יהיה דבר עם לְבָבְךָ בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון (דבר' יה ט).  ואשב אתו דבר כאשר עם לְבָבִי (יהוש' יד ז).  ויהי עם לְבַב דוד אבי לבנות בית לשם יי' אלהי ישראל (מ"א ח יז).  יען אשר היה עם לְבָבְךָ לבנות בית לשמי הטיבת כי היה עם לְבָבֶךָ (שם יח).  ותבא (בת שבע) אל שלמה ותדבר אליו את כל אשר היה עם לְבָבָהּ (שם י ב).  אני היה עם לְבָבִי לבנות בית לשם יי' אלהי (דהי"א כב ז).  שמעוני אחי ועמי אני עם לְבָבִי לבנות בית מנוחה לארון ברית יי' (שם כח ב).  יען אשר היתה זאת עם לְבָבֶךָ ולא שאלת עשר נכסים וכבוד (דהי"ב א יא).  עתה עם לְבָבִי לכרות ברית ליי' אלהי ישראל (שם כט י). — יָדַע עם לְבָבוֹ, ידע ידיעה פנימית: וידעת עם לְבָבֶךָ כי כאשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך (דבר' ח ה). — לְבָבוֹ היה שָׁלֵם עם פלוני: רק לְבַב אסא היה שלם עם יי' כל ימיו (מ"א יה יד).  והיה לְבַבְכֶם שלם עם יי' אלהינו ללכת בחקיו ולשמר מצותיו (שם ח סא).  ולא היה לְבָבוֹ שלם עם יי' אלהיו כִּלְבַב דוד אביו (שם יה ג).  אנה יי' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת וּבְלֵבָב שלם והטוב בעיניך עשיתי (שם יה גמ"ב כ ג).  — היה לְבָבוֹ נאמן לפני פלוני: ושמת שמו אברהם ומצאת את לְבָבוֹ נאמן לפניך (נחמ' ט ז-ח). — בְּכָל לבבו: ובקשתם משם את יי' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לְבָבְךָ ובכל נפשך (דבר' ד כט).  ואהבת את יי' אלהיך בכל לְבָבְךָ ובכל נפשך ובכל מאדך (שם ו ה).  לאהבה את יי' אלהיכם וללכת בכל דרכיו ולשמר מצותיו ולדבקה בו ולעבדו בכל לְבַבְכֶם ובכל נפשכם (יהוש' כב ה).  וידעתם בכל לְבַבְכֶם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר יי' אלהיכם עליכם (שם כג יד).  אם בכל לְבַבְכֶם אתם שבים אל יי' הסירו את אלהי הנכר מתוככם (ש"א ז ג).  אל תסורו מאחרי יי' ועבדתם את יי' בכל לְבַבְכֶם (שם יב כ).  אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לְבָבָם ובכל נפשם (מ"א ב ד).  ולא היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי ואשר הלך אחרי בכל לְבָבוֹ לעשות רק הישר בעיני  (שם יד ח).  ושבו אליך בכל לְבָבָם ובכל נפשם (שם ח מח).  ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל לְבַבְכֶם ונמצאתי לכם (ירמ' כח יג-יד).  שבו עדי בכל לְבַבְכֶם ובצום ובבכי ובמספד (יוא' ב יב).  ויבאו בברית לדרוש את יי' אלהי אבותיהם בכל לְבָבָם ובכל נפשם (דהי"ב יד יב).  אודך אדני אלהי בכל לְבָבִי ואכבדה שמך לעולם (תהל' פו יב). — תָּר אחרי לְבָבוֹ, עשה כתאותו: ולא תתורו אחרי לְבַבְכֶם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם (במד' יה לט). — נתן את לְבָבוֹ כִּלְבַב פלוני, חשב א"ע גדול כמותו: לכן כה אמר אדני יי' יען תתך את לְבָבְךָ כלב אלהים וכו' (יחזק' כח ו). — ומקום המחשבה הנסתרת של האדם: לדעת את אשר בִּלְבָבְךָ התשמר מצותו אם לא (דבר' ח ב). — אמר בִּלְבָבוֹ: ואמרת בִּלְבָבֶךָ כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה (דבר' ח ז).  כי תאמר בִּלְבָבְךָ רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא (שם ז יז-יח).  אל תאמר בִּלְבָבְךָ בהדף יי' אלהיך אתם (את הגוים) מלפניך לאמר בצדקתי הביאני יי' לרשת את הארץ הזאת (שם ט ד).  ואתה אמרת בִּלְבָבְךָ השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי (ישע' יד יג).  ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו ולא אמרו בִּלְבָבָם נירא נא את יי' אלהינו (ירמ' ה כג-כד).  וכי תאמרי בִּלְבָבֵךְ מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך (שם יג כב).  ופקדתי על האנשים הקפאים על שמריהם האמרים בִּלְבָבָם לא ייטיב יי' ולא ירע (צפנ' א יב).  ועתה שמעי זאת עדינה הישבת לבטח האמרה בִּלְבָבָהּ אני ואפסי עוד (ישע' מז ח).  ואמרת בִּלְבָבֵךְ מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה (שם מט כא).  רגזו ואל תחטאו אמרו בִלְבַבְכֶם על משכבכם ודמו (תהל' ד ה). — וְלִלְבָבוֹ: ובל יאמרו לִלְבָבָם כל רעתם זכרתי (הוש' ז ב).  —בֵּרַךְ בִּלְבָבוֹ: אולי חטאו בני וברכו אלהים בִּלְבָבָם (איוב א ה). — הִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ:  והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בִּלְבָבוֹ לאמר שלום יהיה לי (דבר' כט יח). — דִבֵּר בִּלְבָבוֹ: הולך תמים ופעל צדק ודֹבֵר אמת בִּלְבָבוֹ (תהל' יב ה). — חָמַד בִּלְבָבוֹ: אל תחמד יפיה בִּלְבָבֶךָ ואל תקחך בעפעפיה (משלי ו כה). — חָשַב בִּלְבָבוֹ: ורעת איש אחיו אל תחשבו בִּלְבַבְכֶם (זכר' ז י). — נִסָּה בִּלְבָבוֹ: וינסו אל בִּלְבָבָם לשאל אכל לנפשם (תהל' עח יח). — צפן בִּלְבָבוֹ: ואלה צפנת בִּלְבָבֶךָ ידעתי כי זאת עמך (איוב י יג). — רעה בִּלְבָבוֹ: אל תמשכני עם רשעים ועם פעלי און דברי שלום עם רעיהם ורעה בִּלְבָבָם (תהל' כח ג). — שָׂם בִּלְבָבוֹ: קח נא מפיו תורה ושים אמריו בִּלְבָבֶךָ (איוב כב כב). — שָׂח עם לְבָבוֹ: אזכרה נגינתי בלילה עם לְבָבִי אשיחה ויחפש רוחי (תהל' עז ז). — שָׂנֵא בִּלְבָבוֹ: לא תשנא את אחיך בִּלְבָבֶךָ (ויקר' יט יז). — בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך וּבִלְבָבְךָ לעשתו (דבר' ל יד). — ובלי פעל, בִּלְבָבוֹ, יש בסתרי לבבו מחשבה: והצליח מרמה בידו וּבִלְבָבוֹ יגדיל ובשלוה ישחית רבים (דני' ח כה). — וְהַלֵבָב יִפְעַל: חזקו ויאמץ לְבַבְכֶם כל המיחלים ליי' (תהל' לא כה).  פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע וּלְבָבוֹ יבין ושב ורפא לו (ישע' ו י).  ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לְבָבְךָ בחילך (יחזק' כח ה).  כל ראש לחלי וכל לֵבָב דוי (ישע' א ה).  יהללו יי' דרשיו ויחי לְבַבְכֶם לעד (תהל' כב כז).  ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לְבַבְכֶם (שם סט לג).  פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי-יחם לְבָבוֹ  והשיגו (דבר' יט ו).  כי יתחמץ לְבָבִי וכליותי אשתונן (תהל' עג כא).  בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא יחרף לְבָבִי מימי (איוב כז ו).  והוא לא כן ידמה וּלְבָבוֹ לא כן יחשב כי להשמיד בִּלְבָבוֹ ולהכרית גוים לא מעט (ישע' י ז).  לין פה וייטב לְבָבֶךָ והשכמתם מחר לדרככם (שפט' יט ט).  אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לְבָבְךָ אשר עשית לדוד אבי (מ"א ב מד).  או אז יכנע לְבָבָם הערל (ויקר' כו מא).  ונשמע וימס לְבָבֵנוּ ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם (יהוש' ב יא).  ונעו אלילי מצרים מפניו וּלְבַב מצרים ימס בקרבו (ישע' יט א).  ויגד לבית דוד לאמר נחה ארם על אפרים וינע לְבָבוֹ וּלְבַב עמו (שם ז ב). — סָר לְבָבוֹ: ולא ירבה לו נשים ולא יסור לְבָבוֹ וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (דבר' יז יז). — פָּחַד ורָחַב לְבָבוֹ: אז תראי ונהרת ופחד ורחב לְבָבֵךְ כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך (ישע' ס ה).  — פָּנָה לְבָבוֹ: פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לְבָבוֹ פנה היום מעם יי' אלהינו (דבר' כט יז).   ואם יפנה לְבָבְךָ ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים (שם ל יז). — פָּתָה לְבָבוֹ: השמרו לכם פן יפתה לְבַבְכֶם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים (דבר' יא יו). — רַךְ לְבָבוֹ: אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לְבַבְכֶם אל תיראו וכו' (דבר' כ ג).  יען רך לְבָבְךָ ותכנע מפני יי' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה (מ"ב כב יט).  השמר והשקט אל תירא וּלְבָבְךָ אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה (ישע' ז ד). — רָם לְבָבוֹ: ורם לְבָבֶךָ ושכחת את יי' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים (דבר' ח יד).  לבלתי רום לְבָבוֹ מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול (שם יז כ). — רַע לְבָבוֹ: נתון תתן לו ולא ירע לְבָבְךָ בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך (דבר' יה י).  למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לְבָבֵךְ הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים (ש"א א ח). — תעה לְבָבוֹ: תעה לְבָבִי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה (ישע' כא ד).  ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לֵבָב הם והם לא ידעו דרכי (תהל' צה י). —   ופעולות על הַלֵּב: — אִמֵּץ לְבָבוֹ, לבלתי יכנע, לבלתי ירחם: כי הקשה יי' אלהיך את רוחו ואמץ את לְבָבוֹ למען תתו בידך (דבר' ב ל).  לא תאמץ את לְבָבְךָ ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (שם יה ז).  ויקש את ערפו ויאמץ את לְבָבוֹ משוב אל יי' אלהי ישראל (דהי"ב לו יג). — גָּנַב את לְבָבוֹ: ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לְבָבִי ותנהג את בנתי כשביות חרב (בראש' לא כו). — זִכָּה לְבָבוֹ: אך ריק זכיתי לְבָבִי וארחץ בנקיון כפי תהל' עג יג. — יִחֵד לבבו: הורני יי' דרכך אהלך באמתך יחד לְבָבִי ליראה שמך (תהל' פו א). — כִּבֵּד לְבָבוֹ: ולמה תכבדו את לְבַבְכֶם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם (ש"א ו ו). — הֵכִין לְבָבוֹ: הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לְבַבְכֶם אל יי' ועבדהו לבדו (ש"א ז ג).  כי עזרא הכין לְבָבוֹ לדרש את תורת יי' ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט (עזר' ז י). — מָל את לְבָבוֹ, הסיר ערלתו, עשה שישמע לקול המצוה: ומל יי' אלהיך את לְבָבְךָ ואת לְבַב זרעך לאהבה את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך (דבר' ל ו). — הֵמַס את לְבָבוֹ: אחינו המסו את לְבָבֵנוּ לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלות ובצרת בשמים (דבר' א כח). — הִטָּה את לְבָבוֹ: ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטו את לְבַבְכֶם אל יי' אלהי ישראל (יהוש' כד כג).  ויט את לְבַב כל איש יהודה כאיש אחד וישלחו אל המלך שוב אתה וכל עבדיך (ש"ב יט יה).  ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לְבָבוֹ אחרי אלהים אחרים (מ"א יא ד). — נָשָׂא לְבָבוֹ: נשא לְבָבֵנוּ אל כפים אל אֵל בשמים (איכ' ג מא). — נָתַן לבבו: עתה תנו לְבַבְכֶם ונפשכם לדרוש ליי' אלהיכם (דהי"א כב יט).  ואחריהם מכל שבטי ישראל הנתנים את לְבָבָם לבקש את יי' אלהי ישראל (דהי"ב יא יו). — סָעַד וְשִׂמַּח לְבָבוֹ: ויין ישמח לְבַב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לְבַב אנוש יסעד (תהל' קד יה). — העיר לְבָבוֹ על פלוני,  התעורר להלחם בו: ויער כחו וּלְבָבוֹ על מלך הנגב בחיל גדול (דני' יא כה). — קָרַע לְבָבוֹ, לסימן חרטה ותשובה: וקרעו לְבַבְכֶם ואַל בגדיכם ושובו אל יי' אלהיכם (יוא' ב יג). — הקשה לְבָבוֹ: אל תקשו לְבַבְכֶם כמריבה כיום מסה במדבר (תהל' צה ח). — שָׂם לְבָבוֹ: שימו לְבַבְכֶם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום (דבר' לב מו).  כה אמר יי' צבאות שימו לְבַבְכֶם על דרכיכם זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה (חגי א ה-ו).  ועתה שימו נא לְבַבְכֶם מן היום הזה ומעלה (שם ב טו).  — שָׁפַךְ לְבָבוֹ, בתפלה ובקשה: בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לְבַבְכֶם אלהים מחסה לנו (תהל' סב ט). — ומבטאים אחרים, עם פעלים וְשֵׁמוֹת. — נהפך לְבָבוֹ, נתחרט על מה שעשה: ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לְבַב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו (שמות יד ה). — היה לו לֵבָב על פלוני, חשב עליו לטובה: ויצא דויד לפניהם ויען ויאמר להם אם לשלום באתם אלי לעזרני יהיה לי עליכם לֵבָב ליחד ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי ירא אלהי אבותינו ויוכח (דהי"א יב יח). —  ולרעה: וישב ארצו ברכוש גדול וּלְבָבוֹ על ברית קדש ועשה ושב לארצו (דני' יא כח). — דָבָר בִּלְבָבוֹ: וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בִּלְבָבָם בחייהם ואחריו אל המתים (קהל' ט ג).  עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בִּלְבָבִי יומם עד אנה ירום איבי עלי (תהל' יג ג).  אשרי אדם עז לו בך מסלות בִּלְבָבָם (שם פד ו). — הֵבִיא מֹרֶךְ בִּלְבָבוֹ: והנשארים בכם והבאתי מרך בִּלְבָבָם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף (ויקר' כו לו). — נתן דבר בִּלְבָבוֹ: ואת יראתי אתן בִּלְבָבָם לבלתי סור מעלי (ירמ' לב מ). — לקח דבר בִּלְבָבוֹ: בן אדם את כל דברי אשר אדבר אליך קח בִּלְבָבְךָ ובאזניך שמע (יחזק' ג י). — שָׂם דבר בִּלְבָבוֹ: וישם דוד את הדברים האלה בִּלְבָבוֹ וירא מאד מפני אכיש מלך גת (ש"א כא יג). — שמר דבר בִּלְבָבוֹ: אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לְבָבֶךָ (משלי ד כא). — השיב אל לְבָבוֹ: וידעת היום והשבת אל לְבָבֶךָ כי יי' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד (דבר' ד לט). — היה דבר על לְבָבוֹ, זכר אותו: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לְבָבֶךָ (דבר' ו ו). —  העלה על לְבָבוֹ: זכרו מרחוק את יי' וירושלם תעלה על לְבַבְכֶם (ירמ' נא נ).  — שם על לְבָבוֹ: ושמתם את דברי אלה על לְבַבְכֶם ועל נפשכם (דבר' יא יח). — סָר דבר מִלְבָבוֹ: רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מִלְּבָבְךָ כל ימי חייך (דבר' ד ט). —  ובתו"מ ובסהמ"א: כמגדל הלבנון וכו' שכל הלבבות שמחות בו (מד"ר שה"ש, צוארך).  בא הכתוב להזהיר את הכהנים בשעה שעובדין עבודה שלא יהיה להם שתי לבבות אחד לפני הקב"ה ואחד לדבר אחר (תנחומא כי תבוא ב).  שאמר אברהם להקב"ה וכו' אתה יודע מה בלבבות והיית מנסה אותי לא היה גלוי לך שאני שוחטו (פסיק' רבתי מ).  אני אוהבך ונפשך קשורה בנפשי אבל אין לבבי שלם לראות תכניתך נבדל מתכניתי (יוסיפון פרק ו).  ושאלו לחכם מהו האהבה אמר נטות הלבבות והתחברם יחד (מבח' הפנינים, שער האהבה). — ואמר המשורר: חמסי על לבבי כי ביום בוז כחול יכבד ולא אוכל שאתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן).  ואם אראה שחוק יבכה לבבי לחיתי שהיא מני קטופה (רשב"ג, מליצתי).  עורה לבבי  מה לך נרדם עורה והקיץ רעיוניך (מחאצ'רה 1300, בשם רשב"ג).  קדשו עצרה ורחצו והתקדשו, הברו סיג לבבות והתאוששו (רמב"ע, נשפי אויתיך).  הסר תאוה מקרבך, תמצא צורך תוך חֻבך, מתהלך לאט בלבבך (ר"י הלוי, מי כמוך).  אני חבר מחבר התהלות, ובלבבי לכל חכמה מסלות (ר"י חריזי, תחכמ' יד).  בה יגברו לבבות חלושים ושבו כזכרים הנקבות (שם מו). — ומ"ר *לְבָבִים, לְבָבָיו: א"ר אבא כך עשה אברהם אבינו וכו' שעשה שני לבביו וב' יצריו (ילקוט תהל' מד יא). — ואמר המשורר: בידך לעקור איבת לבבים, ולטעת בתוך לבב אהבים (ר"ש הנגיד, בן משלי ב).  בחר מאהובים שכוני לבבים ועל מי אהבים וצדק אמונים (רמב"ע, תרשיש ב א). — °רכוּת הלבב: וימצא איש אחר בתכלית רכות הלבב עד שיחמול על הריגת עכבר או נמלה (העקרים א כה). — °סגור הלבב, במשמ' סכלות, פתיות: ויאמרו לו (החכמים להמלך) אין זה כי אם בקש סנדאבר ללמד את הנער וכראותו סגור לבבו השקהו משקה לפתח לבו והמשקה אחז לשונו ויאלם (משלי סנדבאר). — ג) לְבַב הים וכדומה, תוכו: ותשליכני מצולה בִּלְבַב ימים ונהר יסבבני כל משבריך וגליך עלי עברו (יונה ב ד). — ד) במשמ' °לֵב הפרי: ומזונותיה מהירקות הקרות והלבבות כמו לב קשואים ודלעת (קאנון ג י ג א).  ואמנם הלבבות כלב פסתק ולוז ושקד מר וכו' (שם ג י ג א).  הערמונים והלבבות אשר אין בהם חדות (שם ד ה ב יח).  קליפת הזרע ולבבו (Monats. 1893, 332).