*1, ש"ז, מ"ר לְבָדִים, —   צמר כבוש יחד שנהיה בגד בלי אריגה Filz; feutre; felt:  לבדים אסורין מפני שהם שועים (כלא' ט ט). מנין לרבות את הלבדים ת"ל שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז (ספרא קדוש' ד).  העושה חלוק מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה וכו' שאין בלבדין פחות משלשה על שלשה (תוספתא כלי' ב"ב ה ג).  הפמליאות והחמילות והלבדין (שם יא).  הלבדין והעורות והאוהלין הרי אלו מטמאין בנגעים (שם נגע' ה א).  והלבדין והסנסון והכרים והכסתות אין מצטרפין בנגעים עד שיראו באריג ובמוכין (שם יד). —  ובסהמ"א:  הבגדים העבים ביותר כגון הלבדין והנמטין הקשין (רמב"ם, כלים כב ב).  ונתן לגוי קונבוס או משי לתופרם הלבד והמנעלים בקנבוס כי אמר אם יהיו המנעלים תפורים בפשתן והלבד בקנבוס או במשי ואחר כך יתפור הלבד במנעל וכו' הרי הוא שעטנז (ספ' חסידים, תתתתסה).