ב. לָבַב
— קל אינו נהוג.
— פִע', °לִבֵּב, מְלַבֵּב, — כמו לִבָּה: ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן (רמב"ם, פרה אדומה ג ב).
— פֻע', °לֻבַּב, מְלֻבָּב, — כמו לֻבָּה, מְלֻבֶּה: גם אם תהיה האש בלתי מלובבת ואינה מעלה שלהבת רק גחלת לבד (רשב"צ דוראן, הקד' תפארת ישראל).