לָבֵן

1, ת"ז, סמי' לְבֶן, —  כמו לָבָן:  חכלילי עינים מיין וּלְבֶן2  שנים מחלב (בראש' מט יב).



1 עי' הערה לקמן.

2 הקדמונ' לא העירו כלום על צורה זו של הסמיכות, והכשירו סמיכות זו מן פָעָל, אמר הרד"ק (מכלול, משק' פָעָל), וז"ל:  ויש בצירי כמו חָלָב חֲלֵב גוים ומן לבן וּלְבֵן-שנים והוא בסגול מפני המקף. ע"כ. וגם קצת החדשים מסכימים לזה, ובקש קניג (Kö.2, 510) טעם לנקוד זה בפעולת האות נ על קול הפתח להרימו לקול סגול. אך יתר נראה דעת אולסה' וברט ואחרים מהחדשים שהניחו צורה מיוחדה לבן. 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים