1, ש"נ, סמי' לִבְנָת, מ"ר לְבֵנִים, לִבְנֵיכֶם, —  א) חמר שמן עשוי בצורה מן הצורות, עפי"ר מרֻבעת, ייבשוהו בשמש או ישרפוהו באש וישתמשו בו לבנין בתים, Zeigel; brique; brick:  ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לְבֵנִים ונשרפה לשרפה ותהי להם הַלְּבֵנָה לאבן בראש' יא ג.  וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר וּבִלְבֵנִים ובכל עבדה בשדה שמות א יד.  לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הַלְּבֵנִים כתמול שלשם וכו' ואת מתכנת הַלְּבֵנִים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם שם ה ז-ח.  תבן אין נתן לעבדיך וּלְבֵנִים אמרים לנו עשו שם יו.  לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לְבֵנִים תתנו וכו' לא תגרעו מִלִּבְנֵיכֶם דבר יום ביומו שם יח-יט.  לְבֵנִים נפלו וגזית נבנה ישע' ט ט.  קח לך לְבֵנָה וונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר יחזק' ד א.  זבחים בגנות ומקטרים על הַלְּבֵנִים ישע' סה ג. —  ובתו"מ:  מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבנים בונים וכו' בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה ב"ב א א.  אין שורין טיט ברשות הרבים ואין לובנין לבנים ב"מ י ה.  מכסין (את הדם) בזבל הדק ובחול הדק ובסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכתשן חול' ו ז.  מלמד שבלע את הדרבן לבינה שבלעה את הטבעת כלים ט ו.  ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה ע"ז מו.. —  ובהשאלה, *בכתיבת השירים, אָרִיח, וּלְבֵנָה2, עי' ערך אריח. —  ב) לוח של אבן: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לִבְנַת3 הספיר וכעצם השמים לטהר שמות כד י.

אריח. —  *גָּבַל. —  חֹמֶר. —  כבשן. —  לָבַן, *לִבֵּן. —  מלבן. —  רעף. —  שרף.