*, לובן, ש"ז, — עצם הגון הַלָבָן, d. Weisse; le blanc; the white: ומטמא (שער הנגע) בכל מראה לובן (נגע' ד א). — ואמר המשורר: שחקה ללֹבן שערת ראשי כי ראתה אותו כמו כרמל (רמב"ע, תרשיש ה). — וכנוי °למדות נאות וכדומה: ולהעיר על הענין הזה צותה התורה על כבוס בגדים והנהיגו ללבוש טלית לבנה נאה כי הלובן במקום המדות הנאות (מלמד התלמיד', מטות).  והחסד תתיחס בלובן (עסיס רמונ' י ג). — ב) זֵבָה לבנה שיוצאת מן הגוף: טומטום ואנדרוגי' נותנים עליהם חומרי האיש וחומרי האשה מטמאים בדם כאשה ובלובן כאיש (זבי' ב א).  טומטום ואנדרוגינוס שראו בין לובן בין אודם אין שורפין עליהן את התרומה וכו' ראו לובן ואודם כאחד שורפין עליהן את התרומה (תוספתא שם ב ב).  ראה לובן ונכנס למקדש וכו' ראה אודם ונכנס למקדש (ירוש' שבוע' ב לג ד). — ג) *זרע הזכר: הלובן מן האיש שממנו מוח ועצמות והגידים והאודם מן האשה שממנה העור והבשר והדם (ירוש' כלא' ח לא ג).  הצבוע הזה מטפה של לובן הוא ויש לו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונים  (מד"ר בראש' ז).  בא וראה הטווס שבו שלש מאות וששים מיני צבעונין והוא נוצר מטיפה אחת של לובן ולא תאמר בעוף אלא אפי' באדם מטיפה אחת של לובן הוא נוצר (תנחומ' תזריע ג). —  *לֹבֶן שבעין, הלבן שבו: שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין (נדה לא.). — ומ"ר *לֹבְנִים, החלקים הלבנים שבגוף: אביו מזריע בו (בהילד) לובן שממנו הלובנים והמוח והצפרנים (מד"ר קהל', ברבות הטובה). — ד) *לֹבֶן ביצה, החלבון: חלב של אשה ולובן של ביצה (שבת עז:).  לובן ביצה סולד מן האור (גיט' נז.).  זוב דיהה ודומה ללובן  ביצה המוזרת ש"ז קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת (נדה לה:). — ונהוג גם בסהמ"א: אם תרצה לכתוב בזהב תטרוף לובן ביצה היטב ותתיך בו צמג ערבי (מ'  אלדבי, ש"א ד). — ה) °חלי בעין, שיש בה כתם לבן או קרום לבן, 1 Leucoma, Macula cornare: לעינים הנשופות והעמומות וללובן שיהיה בעין לבלתי ראות (אסף, כ"י מינכן 111).  ויתן מהם (מהמים הנזכרים שם) בתוך העין יסירו הלובן ואת הנשף והעמום (שם 48).