1, ש"נ, סמי' לְזוּת, — בפרט לְזוּת שְׂפָתַיִם, דברים לא ישרים: הסר ממך עקשות פה וּלְזוּת שפתים הרחק ממך (משלי ד כד). ואמר המשורר: הנח לזות שפה ומישרים מלל וסורה ממסר מעל, כי כל אמריך מכתבים על יד ונמדדים במו שעל (ר"ש הנגיד, רעי התתאונן). — ובסהמ"א במשמ' כמו לַעַז, üble Nachrede; propos malveillants; evil talks: לכתחילה לא תנשא (האשה שנתגרשה בצנעא) משום לזות שפתים (רש"י כתוב' כג.). ונראה לי שגנאי הוא הדבר ליקח אותם הוא (האפוטרופוס את מעות היתומים) בתורת עסק משום לזות שפתים (טוחו"מ רצ טו). — ובמשמ' °לצון וקלסה: בין המולות אויב קול נהמת קמים, בלזות שפתי צר כי ישמח שמוח, שם נצב שמשון בין עמודים רמים, ובאין אונים עוד בזרוע לא כח (מיכל, נקמת שמשון). — °ולְזוּת פה, במשמ' דברים לא ישרים: מה לי ולידידים ימי חרפי על כל לזות פי אמרו חסד, אכן בהתהפך זמן עלי לנגיד דברי קראו חסד (רמב"ע, תרשיש ו). — °ולָזוּת לבד, במשמ' דברי תרעומות: ואין עליה לאדם בעולם מחמתי לא דין ולא דברים לא תרעומת לא תלונה לא געגוע לא לזות לא שום מידי מכל אנפא בעולם (תשו' הגא', הרכבי שע).