*, לִחְלוּחַ, ש"ז, — שה"פ מן לִחְלַח: אם תאמר כמוץ שבבקעה כבר יש בו לחלוח אלא ורדף כמוץ הרים לפני רוח (מד"ר שה"ש, אני חבצלת). — ומצוי הרבה בסהמ"א: והבשול הוא לחלוח דבר מקושר ויבש כמו פירות (תשו' הגא', הרכבי סב). כשהמלח מתלחלח הליחלוח נכנס מעט מעט בחיטה ומתחמץ (מעש' הגאונ' כד). כי אם תשים המרקחת בכלי עץ או בכלי חרס שאינו מצופה ישתו וימוצצו את ליחלוח המרקחת וכחה ותשחת מהרה מלהועיל ולהשמר לאורך ימים וכל עת שתעשה המרקחת ישנה ונושנת מליבש ומליחלוח רב יותר יגדל כחה להועיל (שבתי דונולו, ספר המרקח'). וכן יוצא לחלוח הדם מן הכבד שבצד ימינו של אדם (הוא, חכמוני א). איננו חסר מאומה על אשר מוציא הזרע מלחלוח גופו וכו' ועל אשר יהיה לחלוח גופו של אדם מעט וקטן ומזער מוציא עם נפיחת רוחו לחלוח קטן מעט מזער ואינו יכול כל האדם להוציא מאלה הלחלוחים שמוציא מגופו אש על אשר יהיה הלחלוח שמוציא מעט מזער (שם). ככובד צמחי העמקים בלחלוחן שהן כלין בעשן (תשו' דונש על רסע"ג, סי' 40). כעין שעושין בחלונות שקובעין שם הקורות מקיפין החור בלבנים כדי שלא ירקבו ראשי הקורות מלחלוח החומר (רגמ"ה ב"ב י.). פי' (המלה שימתינו) לשון רפיון וי"א לשון ליחלוח (ערוך, ערך מתן). שישליכו (התמרים) ליחלוח לבן כמו שאור בדרך הפגין (שם, סאור). נהפך לחלוחי בחרבוני קיץ (רש"י שמות יא ח). אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה (הוא, איוב ח יא). כשלקטום (את הפֵרות) טמנום מיד בירק שלא יברח לחלוחן (הוא, ביצ' כד:). לעשר אילנות הנטועות בשדה בשורה אחת באורך ואין בין אילן לאילן כמלא נימא כל אילן ואילן רוצה שימלוך על כלן ולינק כל לחלוח האדמה בין כך יבשו כלם (מסכ' אצילות ד). ומפני שהיו מתקלקלין ספרי תורות המונחין בתוכו מחמת ליחלוח הקרקע עשו ארון עץ (אור זרוע, הלכ' ביהכ"נ שפו). — ואמר הפיטן: אילת אווי תשוקות, לחלוח עיוף שוקקות, אסמי שבע להשקות, ישקני מנשיקות (רשב"י, א' פסח, אור ישע).