פ"י, לְחֹךְ, יִלְחֹךְ, — לָחַךְ דבר בלשונו, נגע בו והעבירו על פניו, lecken, lécher; to lick. — ובהרחבה, לָחַךְ השור את העשב, אכל אותו כלו: כִּלְחֹך השור את ירק השדה (במד' כב ד). — ובתו"מ: אם היתה הדיו יוצאה מבין הנקבים פסול כיצד הוא עושה לוחכה בלשונו והיא עומדת (ירוש' מגי' א עא ג). (ראה ר' יעקב את לשונו של ר' חוצפית המתורגמן) מוטלת באשפה אמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר (חול' קמב.). — ובהשאלה: כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן על תשועת עמך ישראל כי לוחך הייתי מנעל רגליו (מד"ר אסת' ותאמר אסתר). — ובמשמ' אכילה ובליעה: וכיון שגיהנם רואה לערלה תלויה בהם פותחת פיה ולוחכת אותם (מד"ר שמות יט). — ואמר המליץ: ולו חך, את כל סביבותינו לוחך, ולשון, יגרוף המאכל כנחל קישון (ר"י חריזי, תחכמ' ג). — °ולָחַךְ המאכל, טעמו בלחיכת לשון: והמאכל מתוק לחיך, ואני לא אהיה רק לוחך (ברכ' הנקדן, משלי שועלים מח). אחר שמקרין לו (להילד) את האותיות מחפים אותו בדבש ואומרים לו לחוך וכו' כלומר שנוחים לו את האותיות ללחוך כן תהא לו תורה נוחה לקובעה וללמדה (מחז' ויטרי תקח). — ואת הקערה: היו מביאין להם מעשה טיגון והיו לוחכין גם הקערה (הקנה, ברכ' המזון). — ואת הזָקָן וכדומ' יודע חתול זקן מי לוחך (משלי שועלים יח).
— פִע', לִחֵךְ, לִחֵכָה, יְלַחֲכוּ, יְלַחֵכוּ, — כמו קל, לִחֵךְ עפר: יְלַחֲכוּ עפר כנחש (מיכ' ז יז). והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך יְלַחֵכוּ (במד' כב ד). לפניו יכרעו ציים ואיביו עפר ילחכו (תהל' עב ט). — ובמליצה להאויב המחריב הכל: ויקץ מואב מפני בני ישראל ויאמר מואב אל זקני מדין עתה יְלַחֲכוּ הקהל (של ישראל) את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה (במד' כב ג-ד). — ובהשאלה להאש בעברה על פני המים ומיבשת אותם: ותפל אש יי' ותאכל את העלה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לִחֵכָה (מ"א יח לח). — ובתו"מ: אם יש בין משקין לככרות כדי שינגבו (התרנגולים) את פיהם בארץ וכו' ובפרה ובכלב כדי שילחכו את לשונם (טהר' ג ח). כפרה זו שהיא מלחכת בפיה ( מד"ר איכ', פתיח'). שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה ( שם במד' כ). — ודבר של מאכל: יעשו לו (להילד) עוגות מקמח סלת ומסוכר יעשו לו כמין רקיק ויתנוהו בידו כדי שילחכהו ויעתיקוהו מעט מעט במאכלים (מ' אלדבי, ש"א ה א). והאש: יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני והיתה האש מלחכת אותן (ירוש' חגי' ב עז:). א"ר חנינא יצאה האש מלמעלה וליחכה את פני הרקיע (מד"ר בראש' ד). — ואמר הפיטן: וארבע גחלים בדביר מהלכות, וארבעים יסוד עד תהום מלחכות (קינה, על חורבן ביהמ"ק). — ובלשון, °את היד וכדומה לסימן חבה: ויושט ידו מתוך חלונו וימשש את צואר הסוס ויפן הסוס וילחך את ידו בלשונו (יוסיפון ב ז). ויהי ברדת דניאל אל בור האריות ויסבירו אליו פנים וילחכוהו ויניעו אליו את זנבותיהם ( שם א ג). הלכה ועשתה לו כדרך שעושות הנשים ללחך המצח אמר לה עשי עד שבעה פעמים (ספר חרדים ח). — ואמר המליץ: וגם נהרו אליו ואל טוב מפעליו ותחת כף רגליו ילחכו העפרים, והוא במליצותיו כקל במרוצותיו וגם כל מועצותיו כשואל באורים (תשו' תלמידי מנחם, לבכור בתעודה).