לְחֵנָה
* 1, ש"נ, מ"ר לְחֵנוֹת, לחינות, — פלגש: אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות מד"ר שמות מ.
1 בארמ' לחנתא. וכבר דחה פלישר בהערותיו ללוי את השערתו של לוי כי שם זה נגזר מן חֵן בהוספ' ל בראש, או מן השרש לחנ הערבי שמשמש גם במשמ' נטיה. אבל גם גזרת פלישר מן לח'נ لخن בערב', במשמ' באשה וצחנה, דחוקה, אעפ"י שנמצא בערבית לח'נא במשמ' שם כנוי של זלזול לאשה. — ועי' למעלה בהערה לערך לחן.