, ש"ז, לַחֲצֵנוּ, — פעולה של דחיקה חזקה במשמ' גופנית או מוסרית, Bedrückung, Drangsal; oppression : ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הַלַּחַץ אשר מצרים לחצים אתם (שמות ג ט).  וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה ונצעק אל יי' אלהי אבתינו וישמע יי' את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לַחֲצֵנוּ (דבר' כו ו=ז).  ויחל יהואחז את פני יי' וישמע אליו יי' כי ראה את לַחַץ ישראל (מ"ב יג ד).  אומרה לאל סלעי למה שכחתני למה קדר אלך בְּלַחַץ אויב (תהל' מב י).  למה פניך תסתיר תשכח ענינו וְלַחֲצֵנוּ (שם מד כה).  יחלץ עני בעניו ויגל בַּלַּחַץ אזנם (איוב לו יה). — ואמר המשורר: דמו לרחקי אל מעבודתך, לחצי ודחקי טוב מפרידתך (ר"י הלוי, יודעי יגוני). — ומ"ר °לְחָצִים: ובפח הצרות יקושים ומחמודינו פרושים נפוצים רצוצים מחוצים לחוצים בלחצים נמרצים ונערצים (חזוק אמונה, הקד' תלמי' המחבר). — לחם לַחַץ, מים לַחַץ, לחם או מים בכמות מעטה, לא מספקת: שימו את זה בית הכלא והאכלהו לחם לַחַץ ומים לַחַץ עד באי בשלום (מ"א כב כז).  ונתן לכם אדני לחם צר ומים לַחַץ ולא יכנף עוד מוריך (ישע' ל כ). — ובהשאלה °בדבר של סברה ונטית הדעת: אבל נדמה שלחצתו התורה בזה הענין לחץ רב (רלב"ג, מלחמ' ה' ג ג).  אך על הלחץ אשר נלחץ החכם רבינו יוסף הקרקסאני נ"ע יש לעזור בכונתו ממלת אך (ר"א הקראי, ג"ע, חג המצות ב).