°, ש"ז, כמו לַחַשׁ, ובמשמ' דבור בקול נמוך: ומהם שבעה כפולים בלשון, ננאמים ביפי לחשון (דה"ט, סי' ה).  אם געיא לאות ראשון, תקדום בנעימת לחשון, יפתח פיו בשוא שתחת האות הראשון (שם, שער ה. — ובפרט תפלה בלחש: אהלל בפה ולשון, לשומע קול לחשון, כנם ולקחתם לכם ביום הראשון (ר"א קליר, ב' סכות, אאמין).  אתחין בחין לחשון , דבבי מלעשון, בעד נצורי כאישון, אפגעה בלי לישון (הוא, תפל' טל, ארשה).  כפרה להמציא פני צאנו, כי רגע באפו חיים ברצונו, להפיק תחן לחשון, להלל פני אחרון וראשון (הוא, אדפק בצהרים, J. Elbogen, 120).  ואם בגדנו בכחשון, אנא סכות צקון לחשון, דלותי מטבוע רפשון (משול' בר קלוני', ב' פסח, ברח דודי).  בויעודם תוועד מתפללים בלחשון, למען זרוע וקיבה נטל בראשון ( הושע' יום א', מחז' ויטרי שפו).  אנא גדי ניני דישון, גאל מיחדיך בלחשון (שם).