— קל לא נמצא בהמקורות הקדומים.

— פִע', לִחֵשׁ, — א) עשה לַחַשׁ לנחש וכדומ', ממנו מְלַחֵשׁ, עי' זה הערך. — ב) *דבּר בלחש, בקול נמוך, בין שפתיו: למה בכה (יעקב אחרי נשקו את רחל) שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה (מד"ר בראש' ע).  ר' הונא בשם ר' אחא אמר (היה יוסף בבית אדוניו) מלחש ונכנס מלחש  ויוצא ( שם פו).  המלכות מלחשת והורגת כי הוא נתון בבית האסורין ומלחש עליו להרגו (שם שמות ט).  והיה אדוניו (של יוסף) רואה אותו מלחש בפיו והוא אומר לו מה אתה אומר והוא משיבו ואומר אני מברך להקב"ה (שם במד' יד).  כשהוא אומר ה' אחד נאכלין המחבלין מפניו ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו ( שם כ). — ובהשאלה במליצה להמים: הם (המים) היו מלחשים אלו לאלו ואומרים להיכן גזר עלינו קונינו שנלך (פסיק' רבתי, שור או כבש). — ג) *לִחֵשׁ הנחש וכדו', הוציא הקול המיוחד לו כעין לחישה בין השפתים : zischeln; siffler (serpent); to hiss, הנחש מלחש והורג (מד"ר שמות ח).

— הִתפ', הִתְלַחֵשׁ, יִתְלַחֲשׁוּ, מִתְלַחֲשִׁים, — הִתְלַחֲשׁוּ, דבּרו זל"ז בלחש, כדי שלא ישמע הזולת: וירא דוד (בעת מחלת הילד בנו) כי עבדיו מִתְלַחֲשִׁים ויבן דוד כי מת הילד (ש"ב יב יט). — וְהִתְלַחֲשׁוּ על פלוני, לעשות לו רעה וכדומה: יחד עלי יִתְלַחֲשׁוּ כל שנאי עלי יחשבו רעה לי תהל' מא ח.

— קל, * לָחַשׁ, — א) לָחַשׁ על המכה, עשה לַחַשׁ, דבר בלחש דברים שיש מאמינים שבהם כח למעלה מהטבע לרפא את המכה: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים וכו' והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (סנה' י א). — ועל העין שמרדה, ועל נחש, שדים וכדומ': לוחשין על העין ועל הנחש ועל העקרב וכו' ר"י אומר בחול אין לוחשין בדבר שדים (תוספתא שבת ז כג).  זה שהוא לוחש נותן שמן על גבי ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי (ירוש' מע"ש ב נג:).  לוחשין לעין ולמעיים ולנחשים (שם שבת יד יד ג).  לוחשין על שמן שבכלי ואין לוחשין על שמן שביד (סנה' קח.).  אמר מי יודע ללחוש לעין אמרה לו אותה אשה אני באתי ללחוש רקקה בפניו אמר לה אמרי לבעלך הרי רקקתי בפניו של ר' מאיר (מד"ר דבר' ה).  אמרו לה שכינותיה הרי המקום עשה רצונך לחשי לו ותרוקי ותצא משבועת בעלך ( והזהיר, פרש' צו).  שירה ששמה המת ושורה על אותו כלי של שמן שלוחשין עליו (ערוך, ערך רק). — ואמר הפיטן: יעף ןעף וחש, ומחור פתן רחש, ונודע כי הוחש, משורש נחש, רגש ולחש, ועת לדתו נחש, ובכשפיו הוכחש (ר"א קליר, שבת זכור, אץ קוצץ). —  ב) בכלל, * דִבֵּר בלחש באזנו של חברו: flüstern; chuchoter; to whisper, בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור נחום איש גם זו לחשה לר"ע ור"ע לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק ( ברכ' כב.).  מעשה ומת בנו של ר"י בר אלעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס ר' חנניה בן עקביא וישב בצידו ולחש  הוא לר' חנניה בן עקביא ור"ח בן עקביא לתורגמן ותורגמן השמיע לרבים (מו"ק כא.).  משרבו לוחשי לחישות בדין רבה חרון אף בישראל (סוט' מז:).  שאל קונגטים הגמון לריב"ז אמר לו משה רבכם או גנב היה או לא היה יודע לחשוב וכו' אמר לו רבן יוחנן לא גנב היה ויודע היה לחשוב ודבר אחד לחש לי לומר לך אמר לו אמור א"ל ריב"ז יודע את לקרות אבל אין את יודע לדרוש  ( מד"ר במד' ד). — ובסהמ"א: ויש במורים מי שהיו מחמירין ואומרין ילחוש ראובן לשליח את התשובה כדי שיתברר שאין ראובן סמוך על שמועת שמעון (תשו' הגא', הרכבי קעט).  מתורגמן העומד לפני חכם הדרשן והחכם לוחש לו לשון עברית והוא מתרגם לרבים לשון שהן שומעין (רש"י יומ' כ:). — * לְחָשְׁךָ, מי לְחָשְׁךָ, ואם לְחָשְׁךָ אדם לאמר, דבור קבוע במשמ' מי אמר לך בלחישה, ואם אמר לך אדם בלחׁישה, העיר אותך וכדומה: מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר אחר שריבה הכתוב ומיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים לפרנס בכל מקום (ספרי דבר' עז).  ר"א בני של ר"י הגלילי אומר מי לחשך (שאין הבדל בין אם תטיב ואם לא תטיב) אמרה תורה הברכה והקללה הברכה אם תשמעון והקללה אם לא תשמעון (שם נד).  מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע וכו'  (ושומרי תורה יתגרו בם) ואם לחשך אדם לומר והא כתיב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן (ברכ' ז:).  אמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא וכו' ושמואל אמר בין עירבו בין שלא עירבו וכן אמר ר' יוחנן מי לחשך בין עירבו ובין שלא עירבו (ערוב' צא.).  משחרב ביהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך מבית דוד ואם לחשך אדם לומר (והרי כתוב) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים אמור לו כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו המתים ויבא משיח בן דוד ( סוט' מח:). — ונהוג גם בסהמ"א: יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם טרפת חתול ושועל ונמיה משלם טרפת זאב ארי ודוב ונחש אינו משלם ומי לחשך לדון כן שהרי כתוב וכו' (רש"י שמות כב יב).   ואם לחשך אדם שיש בו ריח אפיקורוסות לומר מפני שנחלקו בכמה מקומות לכך אני מסופק בדבריהם אף אתה הקהה את שניו והודיעהו שהוא ממרה עפ"י בית דין ( ראב"ד, הקד' ספר הקבלה).  ואח"כ יבדוק אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה ובאיש בזקן או בבית הערוה ואם לחשך אדם להקשות הלא אני אומר בתחילת פרק בא סימן בודקין אותו לפני הפרק וכו' אומר ר' יצחק על זה שודאי לכתחילה בודקין אותו לפני הפרק (סמ"ג מ"ע, סי' נב). — ג) בהשאלה, * גחלת לֹחֶשֵׁת, דֹלקת, שהאש מתלהבת קצת מרגע לרגע ודומה קצת כמו תנועת השפתים בשעת לחישה: אש יכול שלהבת ת"ל גחלי הא כיצד מן הלוחשות הללו (ספרא אחרי לב).  גחלים לוחשות מברכין עליהן אוממות אין מברכין עליהן (ברכ' נג:).  לא שנו (שמותר לבשל את הפת ע"ג גחלים של קליפי ערלה) אלא גחלים עוממות אבל גחלים לוחשות אסורין (פסח' כז.). — °לֹחֶשֶׁת, לֹחֲשׁוֹת, כנוי לגחלת: קפץ ושחט וקיבל דמו, קפאיו ימרס ציר מטעמו, קיבץ לוחשות בפחתת אודמו, קיחתם בפנים למזבח הדמו (משול' בר' קלונ', עבוד', אשוחח).

— נִפע', * נִלְחַשׁ, — שלחשו לו: לעולם אין הנחש נושך אלא אם כן נלחש לו מלעיל ואין הארי טורף אלא א"כ נלחש לו מלמעלה ואין המלכות מתגרה בבני אדם אלא א"כ נלחש לה מלעיל (מד"ר קהל', אם ישך הנחש).