1, לוֹט, ש"ז, — שֵׁם שרף טוב הריח יוצא מאילן בטם הצרי, Mastic:  והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי וָלֹט2 הולכים להוריד מצרימה (בראש' לז כה).  והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת וָלֹט בטנים ושקדים (שם מג יא).  — ואמר המשורר:  התתרפס ברציהן ותשכב בשלמתן ולא תשיב עבֹטן, ותבחל נפשך בהן ותשוב להתרפא בטוב צרין וְלֹטָן (יצחק אבן עזרא, פניני שיר).