מלת הגוף למדבר בעדו ליחס שאליו: אמר לִי, נתן לִי, וכיוצא בזה. — והוספ' לפ"ע, אֵלֵךְ לִי וכדומה: עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לִי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד ו), ועי' לְ. — *מַה-לִּי כך, מַה-לִּי כך, עי' מה. — *לֹא לִי, לֹא לִי, לַחַשׁ: משמש ושב (לנקבים) ואל תשב ותמשמש שכל היושב וממשמש אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו (ואם שכח וישב ואח"כ משמש תקנתו כשיקום יאמר כך) לא לי לא לי לא תחים ולא תחתים לא הני ולא מהני לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא (ברכ' סב.).