לֶמֶד

°, ש"ז, — שה"פ מן לָמַד: מסוד חכמים ונבונים, ומלמד דעת מבינים, אפתחה פי בשיר ורננים, להלל פני שוכן מעונים (ר"א קליר, שבת שקלי', אז מאז). — ואמר המליץ: והיו בהם שבעה בחורי חמד, ממבחר הקבוץ והלמד, משביחים נבכי ים השיר ומשבריו, ומשגיחים בעד אשנבי מסתריו (ר"י חריזי, תחכמ' יו).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים