לָֽמָּה

 

1, לָמָּֽה , לָמֶה2, —  מלת השאלה, א) לשאלת סבת הדבר, warum; pourquoi; wherefore:  ויחר לקין מאד ויפלו פניו ויאמר יי' אל קין לָמָּה חרה לך וְלָמָּה נפלו פניך (בראש' ד ה-ו).  ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין ויאמר  בוא ברוך יי' לָמָּה תעמוד בחוץ (שם כד ל-לא).  ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנתי כשביות חרב לָמָּה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור (שם לא כו-כז).  ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע לָמָּה תכה רעך (שמות ב יג).  ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יי' עמנו וְלָמָּה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יי' ועתה נטשנו יי' ויתננו בכף מדין (שפט' ו יג). ויבא העם אל המחנה ויאמרו זקני ישראל לָמָּה נגפנו יי' היום לפני פלשתים (ש"א ד ג).  (ויאמר שאול ליהונתן) שלח וקח אתו (את דוד) אלי כי בן מות הוא ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו לָמָּה יומת מה עשה (שם כ לא-לב).  ויהי כשמע אלישע איש האלהים כי קרע מלך ישראל את בגדיו וישלח אל המלך לאמר לָמָּה קרעת בגדיך (מ"ב ה ח).  עתה לָמָּה תריעי רע המלך אין בך אם יועצך אבד כי החזיקך חיל כיולדה (מיכ' ד ט).  מקוה ישראל מושיעו בעת צרה לָמָּה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון לָמָּה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע (ירמ' יד ח-ט).  לָמָּה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים (איכ' ה כ).  טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל לָמָּה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו (חבק' א ג).  ישאלוני משפטי צדק וכו' לָמָּה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע (ישע' נח ב-ג).  לָמָּה תתענו יי' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך (שם סג יז).  לָמָה יי' תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה (תהל' י א).  אלי אלי לָמָה עזבתני (שם כב ב).  אומרה לאל סלעי לָמָה שכחתני לָמָּה קדר אלך בלחץ אויב ׁ(שם מב י).  עורה לָמָּה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח לָמָּה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו ׁ(שם מד כד-כה)לָמָּה תרצדון הרים גבננים ההר חמד אלהים לשבתו ׁ(שם סח יז).  כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני לָמָּה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך ׁ(איוב יג כג-כד).  חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי לָמָּה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו ׁ(שם יט כא-כב). —  ולפני שלילה, לָמָּה לֹא:  ויאמר בלק אל בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא לך לָמָּה לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך (במד' כב לז).  ויאמרו אם משלחים את ארון אלהי ישראל אל תשלחו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם לָמָּה לא תסור ידו מכם (ש"א ו ג). —  ועם זֶה אחריה לחזק השאלה:  ויאמר (דוד לשאול) לָמָּה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה בידי רעה (ש"א כו יח).  והנה כל איש ישראל באים אל המלך ויאמרו אל המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה וכו' ויען כל איש יהודה על איש ישראל כי קרוב המלך אלי וְלָמָּה זה חרה לך על הדבר האכול אכלנו מן המלך אם נשאת נשא לנו (ש"ב יט מב-מג). —  וְלָמֶה:  ויאמר לה אלקנה אישה חנה לָמֶה תבכי וְלָמֶה לא תאכלי וְלָמֶה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים (ש"א א ח). —  ובתו"מ:  א"ר יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה (ברכ' ב א).  כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ולמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ (פסח' א א).  כיון שחשכה אמר להם בא השמש וכו' והם אומרים לו הין הין הין כל כך למה מפני הביתוסים (מנח' י ג).  שאלו את ר' שמעון הרי שהיה נזיר ומצורע מה הוא שיגלח וכו' אמר להן אינו מגלח אמרו לו למה אמר להם אילו זה מגלח להעביר שער וכו' יפה אתם אומרין (תוספתא נזיר ה ב).  אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו ולמה מפני כבודו של מת (ירוש' ברכ' ג ה ד).  א"ר עקיבה שח לי שמעון בן לוגה מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משל בית אבטינס וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק אמרתי לו בני למה בכיתה אמר לי על כבוד בית אבא שנתמעט ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבוא (שם שקל' ה מט.).  מביא חבל המצרי וקושר למעלה מדדיה ולמה חבל המצרי אמר ר' יצחק לפי שעשתה מעשה מצרים (מד"ר במד' ט).  ונערה (מבנות מואב) יוצאה מקושטת ומבוסמת ומפתה אותו ואומרת לו למה אנו אוהבין אתכם ואתם שונאין אותנו (שם כ). —  ובתשובה שלילית על שאלה, לָמָּה לֹא:  רבי יונה (שאל) עשה כן בשבת וכו' מהו שיהא חייב א"ל ר' יוסה ולמה לא (ירוש' שבת ז י:). —  ב) לשאלת התכלית שבשבילה נעשה הדבר, wozu; dans quel but; for what purpose:  ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ לָמָּה לי חיים (בראש' כז מו).  ויאמרו איש יהודה לָמָּה עליתם עלינו ויאמרו (פלשתים) לאסור את שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו (שפט' יה י).  ויעמד (גלית הפלשתי) ויקרא אל מערכת ישראל ויאמר להם לָמָּה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי (ש"א יז ח).  ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע לָמָּה תביאו אתו אלי (שם כא טו).  ויאמר אבשלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך לָמָּה ילך עמך (ש"ב יג כו).  ויאמר המלך אל אתי הגתי לָמָּה תלך גם אתה אתנו שוב ושב עם המלך (שם יה יט).  ויאמר לו המלך לָמָּה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה (שם יט ל).  ויאמר המלך אל ברזילי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם ויאמר ברזילי אל המלך וכו' בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות וְלָמָּה יהיה עבדך עוד למשא אל אדני המלך וכו' וְלָמָּה יגמלני המלך הגמולה הזאת (שם לד-לז).  ויאמר יואב אל המלך (שבקש למנות את העם) ויוסף יי' אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך ראות ואדני המלך לָמָּה חפץ בדבר הזה (שם כד ג).  ותאמר נעמי שבנה בנתי לָמָּה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים (רות א יא).  לָמָּה לי רב זבחיכם יאמר יי' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי (ישע' א יא).  לָמָּה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש (איוב ג כ).  אנכי ארשע לָמָּה זה הבל איגע (שם ט כט).  וְלָמָּה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני (שם י יח).  גם כח ידיהם לָמָּה לי עלימו אבד כלח (שם ל ב).  ויאמר הידעת לָמָּה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס (דני' י כ).  ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וְלָמָּה חכמתי אני אז יתר (קהל' ב יה). —  ועם זֶה אחריה:  ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן לָמָּה זה אנכי (בראש' כה כב).  ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות וְלָמָּה זה לי בכרה (שם לב).  וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר לָמָּה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם (שם לב ל).  ויאמר לו מלאך יי' לָמָּה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שפט' יג יח).  ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך לָמָּה זה תביאני (ש"א כ ח).  ויאמר (דוד) בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני יי' וחי הילד ועתה מת לָמָּה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי (ש"ב יב כב-כג).  ויאמר יואב לָמָּה זה אתה רץ בני ולכה אין בשורה מצאת (שם יח כב).  ויהי כשמע אחיהו את קול רגליה באה בפתח ויאמר באי אשת ירבעם לָמָּה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה (מ"א יד ו).  הוי המתאוים את יום יי' לָמָּה זה לכם יום יי' הוא חשך ולא אור (עמו' ה יח).  לָמָּה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי (ירמ' ו כ).  לָמָּה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי (שם כ יח).  הן אתם כלכם חזיתם וְלָמָּה זה הבל תהבלו (איוב כז יב).  לָמָּה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין (משלי יז טז). —  ובתו"מ:  וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר אם כן למה אמרו חכמים עד חצות (ברכ' א א).  כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך (שם ג).  הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך (כתוב' ט א).  וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור (ב"ק ה ז).  אמר ר' שמעון והלא המעשר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו (תמור' א ו).  כלך אצל כמותך למה לך להכניס קטטה לביתך (ספרי דבר' רצ). —  ג) לשאלת טענה ותרעומות על מעשה שלפי דעת השואל לא היה צריך לעשות:  ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי לָמָּה לא הגדת לי כי אשתך הוא לָמָה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה (בראש' יב יח-יט).  ויאמר יי' אל אברהם לָמָּה זה צחקה שרה (שם יח יג).  ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך וְלָמָּה  רמיתני (שם כט כה).  ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך לָמָּה גנבת את אלהי (שם לא ל).  ויאמר ישראל לָמָּה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח (שם מג ו).  ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אליהם לָמָּה שלמתם רעה תחת טובה (שם מד ד).  ויאמרו אליו לָמָּה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה (שם ז).  ויאמר אל בנתיו ואיו לָמָּה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם (שמות ב כ).  ויאמר אלהם מלך מצרים לָמָּה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם (שם ה ד).  ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר לָמָּה תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו (שם יה-יו).  וישב משה אל יי' לאמר אדני לָמָה הרעתה לעם הזה לָמָּה זה שלחתני (שם כב).  ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר לָמָּה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא (שם יז ג).  ויחל משה את פני יי' אלהיו ויאמר לָמָּה יי' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה (שם לב יא).  ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם לָמָּה נגרע לבלתי הקריב את קרבן יי' במעדו בתוך בני ישראל (במד' ט ז).  ויאמר משה אל יי' לָמָּה הרעת לעבדך וְלָמָּה  לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי (שם יא יא).  ותבכו לפניו לאמר לָמָּה זה יצאנו ממצרים (שם כ).  וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל וכו' ולָמָה  יי' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב (שם יד ב-ג).  ויאמר משה לָמָּה  זה אתם עברים את פי יי' והוא לא תצלח (שם מא).  וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יי' וְלָמָה הבאתם את קהל יי' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו וְלָמָה  העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה (שם כ ג-ה).  וידבר העם באלהים ובמשה לָמָה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל (שם כא ה).  לָמָּה  יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו (שם כז ד).  ויאמר יהושע אהה אדני יי' לָמָה העברת העביר את הזה את הירדן לתת אתנו ביד האמרי להאבידנו (יהוש' ז ז).  ויאמר יי' אל יהושע קם לך לָמָּה  זה אתה נפל על פניך (שם י).  ויקרא להם והושע וידבר אליהם לאמר לָמָּה  רמיתם אתנו לאמר רחוקים אנחנו מכם מאד ואתם בקרבנו ישבים (שם ט כב).  לָמָּה  ישבת בין המשפתים לשמע שרקות עדרים וכו' ודן לָמָּה  יגור אניות (שפט' ה יו-יז).  ויאמר יפתח אליהם (לאנשי אפרים שהתלוננו עליו שהלך למלחמה בלעדם) איש ריב הייתי אני ועמי ובני עמון מאד ואזעק אתכם ולא הושעתם אותי מידם ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל בני עמון ויתנם יי' בידי וְלָמָּה  עליתם אלי היום הזה להלחם בי (שם יב ב-ג).  ויאמרו לָמָה  יי' אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד (שם כא ג).  ויאמר להם לָמָּה  תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים (ש"א ב כג).  לָמָּה  תבעטו בזבחי ובמנחתי (שם כט).  ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם וְלָמָּה  תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם (שם ו ה-ו).  ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יי' למלך על ישראל וישלחך יי' בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם וְלָמָּה  לא שמעת בקול יי' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני יי' (שם יה יז-יט).  ויחר אף אליאב בדוד ויאמר לָמָּה  זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר (שם יז כח).  ויאמר אליו אל יחטא המלך בעבדו בדוד וכו' וישם את נפשו בכפו ויך את הפלשתי ויעש יי' תשועה גדולה לכל ישראל ראית ותשמח וְלָמָּה  תחטא בדם נקי להמית את דוד חנם (שם יט ד-ה).  ויאמר שאול אל מיכל לָמָּה  ככה רמיתני ותשלחי את איבי וימלט (שם יז).  ויאמר אלו שאול לָמָּה  קשרתם עלי אתה ובן ישי (שם כב יג).  ויאמר דוד לשאול לָמָּה  תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך (שם כד ט).  ויאמר דוד אל אבנר הלוא איש אתה ומי כמוך בישראל וְלָמָּה  לא שמרת אל אדניך המלך כי בא אחד העם להשחית את המלך אדניך (שם כו יה).  ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האבות ואת הידעני מן הארץ וְלָמָּה  אתה מתנקש בנפשי להמיתני (שם כח ט).  ותאמר האשה אל שאול לאמר לָמָּה  רמיתני ואתה שאול (שם יב).  ויאמר שמואל אל שאול לָמָּה  הרגזתני להעלות אתי (שם יה).  ויבא יואב אל המלך ויאמר מה עשיתה הנה בא אבנר אליך לָמָּה  זה שלחתו וילך הלוך (ש"ב ג כד).  הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר לָמָּה  לא בניתם לי בית ארזים (שם ז ז).  לָמָּה  נגשתם אל החומה (שם יא כא).  ותאמר האשה וְלָמָּה  חשבתה כזאת על עם אלהים (שם יד יג).  ויקם יואב ויבא אל אבשלום הביתה ויאמר אליו לָמָּה הציתו עבדיך החלקה אשר לי באש (שם לא).  לָמָּה  באתי מגשור טוב לי עד אני שם (שם לב).  ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך לָמָּה  יקלל הכלב המת הזה את אדני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו (שם יו ט).  ועתה לָמָּה  אתם מחרשים להשיב את המלך וכו' דברו אל זקני יהודה לאמר לָמָּה  תהיו אחרנים להשיב את המלך אל ביתו (שם יט יא-יב).  אחי אתם עצמי ובשרי אתם וְלָמָּה  תהיו אחרנים להשיב את המלך (שם יג).  ויהי כי בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבשת (שם כו).  אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל לָמָּה  תבלע נחלת יי' (שם כ יט).  ויען המלך שלמה ויאמר לאמו וְלָמָּה  את שאלת את אבישג השנמית לאדניהו ושאלי לו את המלוכה (מ"א ב כב).  הכבד ושב בביתך וְלָמָּה  תתגרה ברעה ונפלתה אתה ויהודה עמך (מ"ב יד י).  לָמָּה  תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם יי' (ירמ' ב כט).  לָמָּה  היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא (שם יה יח).  ועתה לָמָּה  לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם כי על כן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא (שם כט כז-כח).  לָמָּה  תראני און ועמל תביט (חבק' א ג).  לָמָּה  תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם (ישע' נה ב).  לָמָּה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע (איוב ג יא).  חטאתי מה אפעל לך נצר האדם לָמָּה3 שמתני למפגע לך (שם ז כ).  ושמח מאשת נעוריך וכו' באהבתה תשגה תמיד וְלָמָּה  תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה (משלי ה יח-כ).  כה אמר האלהים לָמָּה  אתם עברים את מצות יי' ולא תצליחו (דהי"ב כד כ).  ויחר אף יי' באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר אליו לָמָּה  דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידך (שם כה טו). —  וגם לשאלה על מעשה שלפי דעת השואל אין לו טעם מספיק:  ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר (יעקב) לָמָּה  זה אמצא חן בעיני אדני (בראש' לג יה).  ויאמר דוד אל אכיש אם נא מצאתי חן בעיניך יתנו לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם וְלָמָּה  ישב עבדך בעיר הממלכה עמך (ש"א כז ה).  אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יי' לָמָּה  תקראנה לי נעמי ויי' ענה בי ושדי הרע לי (רות א כא).  לָמָּה  תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מיי' ומאלהי משפטי יעבור (ישע' מ כז). —  ובמשמ' הלא זה אי אפשר:  (ויאמר שמואל לשאול) ולמי כל חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך ויען שאול ויאמר הלוא בן ימיני אנכי ומקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל משפחות שבטי בנימן וְלָמָּה  דברת אלי כדבר הזה (ש"א ט כ-כא). —  ד) קצת במשמ' וְאִם אַיִן: ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם לָמָּה  אשכל גם שניכם יום אחד (בראש' כז מג-מה), ר"ל אם לא תעשה כך הלא אשכל שניכם יחד.  ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם וְלָמָּה  נמות נגדך כי אפס כסף (שם מז יה).  ותאמר מיכל אל שאול הוא אמר אלי שלחני לָמָה  אמיתך (ש"א יט יז), כי אם לא תשלחני אמיתך.  סור לך מאחרי לָמָּה  אככה ארצה ואיך אשא פני אל יואב אחיך (ש"ב ב כב).  חוסה על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים לָמָּה  יאמרו בעמים איה אלהיהם (יוא' ב יז).  הביאו את צואריכם בעל מלך בבל ועבדו אתו ועמו וחיו לָמָּה  תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובדבר (ירמ' כז יב-יג).  אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע לָמָּה  יככה נפש ונפצו כל יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה (שם מ יה).  עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך לָמָּה יאמרו הגוים איה אלהיהם (תהל' עט ט-י).  לא לנו יי' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך לָמָּה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם (שם קיה א-ב).  אל תהי בתקעי כף בערבים משאות אם אין לך לשלם לָמָּה  יקח משכבך מתחתיך (משלי כב כו-כז).  ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא לָמָּה  יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך (קהל' ה ה).  אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר לָמָּה  תשומם אל תרשע הרבה ואל תהי סכל לָמָּה  תמות בלא עתך (שם ז יו-יז).  חדל לך לָמָּה  יכוך (דהי"ב כה יו).  ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמר לָמָּה  יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים (שם לב ד). —  ועם שׁ לפניה, שַׁלָּמָה:  הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שַׁלָּמָה אהיה כעטיה על עדרי חבריך (שה"ש א ז). —  ה) במשמ' הלא כך יהיה וזה לא טוב:  לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו לָמָּה  נמות לעיניך (בראש' מז יח-יט).  למה יחרה אפך בעמך וכו' לָמָּה  יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם (שמות לב יא-יב).  האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה וְלָמָּה  תנואון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יי' (במד' לב ו-ז).  הן הראנו יי' אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש וכו' ועתה לָמָּה  נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם יספים אנחנו לשמע את קול יי' אלהינו עוד ומתנו (דבר' ה כא-כב).  ועתה כה אמר יי' אלהי צבאות אלהי ישראל לָמָה  אתם עשים רעה גדולה אל נפשתכם להכרית לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית (ירמ' מד ז).  ואשלחה עליהם מלאכים לאמר מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת לָמָּה  תשבת המלכה כאשר ארפה וירדתי אליכם (נחמ' ו ג).  ויאמר יואב יוסף יי' על עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני לָמָּה  יהיה לאשמה לישראל (דהי"א כא ג). —  וקצת במשמ' אִם:  ויאמר שר הסריסים לדניאל (שבקש ממנו להרשותו לאכל רק זרעונים) ירא אני את אדני המלך אשר מנה את מאכלכם ואת משתיכם אשר לָמָּה יראה את פניכם זעפים מן הילדים אשר כגילכם וחיבתם את ראשי למלך (דני' א י). —  ו) בלשון הפלסופיה, כמו שֵׁם, °הלָמָה, שאלת הלָמָה:  ואחר שהוכחתי שהוא עצם צורי בזה השלמתי השלשה מן המבוקשות שהם אם ואיך ומה ונשאר עתה לבאר ציון הרביעי והוא לתת גזרה בקצרה ובו אכלול הלָמָה כלומר המבוקש הרביעי (תגמ' הנפש ז).



1 בארמ' לְמָא, בערב' לִמַ  لمَ.  ונמסר:  כל למה דסמ' להי ולעין ואלף מתקרי ברפי, במ"ה שהן סמוכין להי ואלף והן דגשי' וסימ' למה הרגזתני, אככה, הציתו עבדיך, היה כאבי, אירא בימי רע, וסי' הרגיזני העבד יראתי החולי חכיתיו.

2 לפי דעתו של בטכר Bö. §311, זו לשון של חבה ורחמים.

 3 נמס': רפה ומלעי'. ולא נתברר טעם הדבר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים