בכנ' לְפָנַי, לְפָנֶיךָ, לְפָנָיו, לְפָנֵינוּ, לִפְנֵיכֶם, לִפְנֵיהֶם, מִלִּפְנֵי, מִלְּפָנַי, מִלְּפָנֶיךָ, מִלִּפְנֵיכֶם, לְפָנִים, א) מלה תורה מציאות דבר בקרבת פלוני ובאופן כאלו פלוני רואה את הדבר, vor; devant; before:  ויסף בן שלשים שנה בעמדו לִפְנֵי פרעה (שמות ח יו).  וירדו מצרים ויעמדו לִפְנֵי יוסף ( שם מג יה).  השכם בבקר והתיצב לִפְנֵי פרעה (בראש' מא מו).  וישלך אהרן את מטהו לִפְנֵי פרעה וְלִפְנֵי עבדיו (שם ז י).  והעמידו לִפְנֵי הכהן (במד' ח יג).  והעמדת את הלוים לִפְנֵי אהרן וְלִפְנֵי בניו (במד' ח יג).  ויקרבו לִפְנֵי משה וְלִפְנֵי אהרן (שם ט ו).  ויקמו לִפְנֵי משה (שם יו ב).  ופרשו השמלה לִפְנֵי זקני העיר (דבר' כב יז).  וירם הטבח את השוק והעליה וישם לִפְנֵי שאול (ש"א ט כד).  ויקרא ישי אל אבינדב ויעברהו לִפְנֵי שמואל (שם יו ח).  ויקח אתו אבנר ויבאהו לִפְנֵי שאול ( שם יז נז).  ויתנבא גם הוא לִפְנֵי שמואל (שם יט כד).  ותקח קמח ותלש ותפהו מצות ותגש לִפְנֵי שאול וְלִפְנֵי עבדיו ויאכלו (שם כח כד-כה ).  וישתחו לו על אפיו ארצה לִפְנֵי המלך (ש"ב יד לג).  ותדברנה לִפְנֵי המלך (מ"א ג כב).  ואתן לִפְנֵי בני בית הרכבים גבעים מלאים יין (ירמ' ל ה).  להביא את ושתי המלכה לִפְנֵי המלך בכתר מלכות (אסת' א יא). —  וגם לפני דבר לא בע"ח, במשמ' נגד, מוּל:  במכפלה אשר לִפְנֵי ממרא (בראש' כג יז).  ויחנו לִפְנֵי פי החירת בין מגדל ובין הים לִפְנֵי בעל צפן נכחו תחנו על הים ( שמות יד ב).  ויניחהו אהרן לִפְנֵי העדת למשמרת (שם יו לד).  והקרבת את הפר לִפְנֵי אהל מועד (שם כט י).  ונתתה אתו לִפְנֵי הפרכת (שם ל ו).  ונתתה את מזבח העלה לִפְנֵי פתח משכן אהל מועד (שם מ ו).  וירדפום לִפְנֵי השער (יהוש' ז ה).  ויצאו אנשי העיר לקראת ישראל למלחמה הוא וכל עמו למועד לִפְנֵי הערבה (שם ח יד).  מלבד מזבח יי' אלהינו אשר לִפְנֵי משכנו ( שם כב כט).  ויחלו באנשים הזקנים אשר לִפְנֵי הבית (יחזק' ט ו).  ויקרא בו לִפְנֵי הרחוב אשר לִפְנֵי שער המים (נחמ' ח נ).  כמזרקים לִפְנֵי המזבח (זכר' יד כ).  ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית יי' לִפְנֵי החצר החדשה (דהי"ב כ ה).  ואת מתן כהן הבעל הרגו לִפְנֵי המזבחות (שם כג יז).  ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לִפְנֵי חצר בית הנשים (אסת' ב יא). —  מִלִּפְנֵי:  ויצא יוסף מִלִּפְנֵי פרעה (בראש' מא מו).  ויצאו כל עדת בני ישראל מִלִּפְנֵי משה (שמות לה כ).  ויקחו מִלִּפְנֵי משה את כל התרומה ( שם לו ג).  ומרדכי יצא מִלִּפְנֵי המלך (אסת' ח יה).  קם מִלִּפְנֵי מזבח יי' (מ"א ח נד).  וימד רחב מִלִּפְנֵי השער התחתונה ( יחזק' מ יט). —  ובכנ':  בחלומי  והנה גפן לְפָנָי (בראש' מט).  ובאתם ועמדתם לְפָנַי בבית הזה אשר נקרא שמי עליו (ירמ' ז י).  אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לְפָנָי (יחזק' ח א).  אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לְפָנֶיךָ וחטאתי לך כל הימים (בראש' מג ט).  והצאתי את מנחתי והנחתי לְפָנֶיךָ (שפט' ו יח).  ואשמה לְפָנֶיךָ פת לחם ואכול (ש"א כח כב).  אתה ורעיך הישבים לְפָנֶיךָ (זכר' ג ח).  בין תבין את אשר לְפָנֶיךָ (משלי כג א).  ויישם לְפָנָיו לאכל (בראש' כד לג).  וישבו לְפָנָיו הבכר כבכרתו ( שם מג לג).  אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לְפָנָיו (מ"א ג יו).  ויצא מִלְּפָנָיו מצרע (מ"ב ה כז).  ואת האח לְפָנָיו מבערת (ירמ' נו כב). ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לִפְנֵיהֶם (בראש' יח ח). שים לחם ומים לִפְנֵיהֶם ויאכלו וישתו (מ"ב ו כב). —  ומשמשת גם בענין שיש בו רק קצת דמיון לעמידה לִפְנֵי פלוני:  ותשחת הארץ לִפְנֵי האלהים (בראש' ו יט), ר"ל בעיניו, בדעתו וכדומ'.  הוא היה גבר ציד לִפְנֵי יי' (שם י ט). כי אתך ראיתי צדיק לְפָנַי בדור הזה (שם ז א).  לא נשאר לִפְנֵי אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו (שם מז יח), לאדוני.  ברית מלח עולם הוא לִפְנֵי יי' (במד' יח יט).  כי תועבה הוא לִפְנֵי יי' ( דבר' כד ד).  ולך תהיה צדקה לִפְנֵי יי' (שם יג).  משנה תורת משה אשר כתב לִפְנֵי בני ישראל (יהוש' ח לב), לבני ישראל, שהם יקראו בו.  ומה חטאתי לִפְנֵי אביך (ש"א כ א), לאביך.   והשנית למי אני אעבד הלוא לִפְנֵי בנו כאשר עבדתי לִפְנֵי אביך כן אהיה לְפָנֶיךָ (ש"ב יו יט). —  עָמַד לִפְנֵי פלוני, שרת אותו, עבד אותו, היה אתו:  יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לִפְנֵי המלך ותהי לו סכנת ( מ"א א ב).  וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותהי לִפְנֵי אשת נעמן ( מ"ב ה ב), שרתה אותה. —  ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לִפְנֵי אדוניו (שם א), בעיני אדוניו.  וייטב הדבר לִפְנֵי המן ( אסת' ה יד), בעיניו, בדעתו.  ואם מצאתי חן לְפָנָיו וכשר הדבר לִפְנֵי המלך (שם ח ה).  רך ויחיד לִפְנֵי אמי (משלי ד ג), לאמי.  יש דרך ישר לִפְנֵי איש (שם יד יב), לאיש.  ערב ערבה לִפְנֵי רעהו (שם יז יח).  כי לאדם שטוב לְפָנָיו נתן חכמה ודעת וכו' לטוב לִפְנֵי האלהים (קהל' ב כו), בעיניו. —  ועם קצת פעלים, המם, כנע, נגף, וכדומ':  ולא תנגפו לִפְנֵי איביכם (במד' יד מב).  יתן יי' את איביך הקמים עליך נגפים לְפָנֶיךָ (דבר' כח ז).  ויהמם יי' לִפְנֵי ישראל (יהוש' י י).  ויכנע מדין לִפְנֵי בני ישראל (שפט' ח כח).  ויפלו לִפְנֵי יונתן (ש"א יד יג).  שחו רעים לִפְנֵי טובים ( משלי יד יט).  צדיק מט לִפְנֵי רשע (שם כה כו). —  ומִלִּפְנֵי, ירא מִלִּפְנֵי פלוני:  וירא שאול מִלִּפְנֵי דוד (ש"א יח יב).  כי נכנע אחאב מִלְּפָנָי (מ"א כא כט). —  ועם נס:  וינס ארם מִלִּפְנֵי ישראל (דהי"א יט יח).  כי מִלִּפְנֵי יי' הוא ברח (יונ' א י). —  עָמַד, קָם לִפְנֵי פלוני, התגבר נגדו:  ולא יכלו בני ישראל לקום לִפְנֵי אויביהם (שפט' ב יד).  וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא יכלו עוד לעמד לִפְנֵי אויביהם (בראש' מא מו). —  וגם בדברים לא בע"ח:  רטב הוא לִפְנֵי שמש (איוב ח יו), בשמש.  יהי שמו לעולם לִפְנֵי שמש ינין שמו (תהל' עב יז), כל זמן שהשמש מתקיים.  ייראוך עם שמש וְלִפְנֵי ירח דור דורים (שם ה), כל ימי הירח.  יהיו כמץ לִפְנֵי רוח (שם לה ה), שהרוח דוחה אותו. —  ובמשמ' התגבר נגדו:  לִפְנֵי קרתו מי יעמד (תהל' קמז יז).  ומי יעמד לִפְנֵי קנאה ( משלי כז ד). —  ב) תורה מציאות דבר קדם דבר אחר, קדימה במקום, שהוא קדם והשני אַחֲרָיו:  יעבר נא אדני לִפְנֵי עבדו (בראש' לג יד).  ויסע מלאך האלהים ההלך לִפְנֵי מחנה ישראל וילך מאחריהם ( שמות יד יט).  חלוצים תעברו לִפְנֵי אחיכם בני ישראל (דבר' ג יח).  שאו את ארון הברית ועברו לִפְנֵי העם וישאו את ארון הברית וילכו לִפְנֵי העם (יהוש' ג ושם ד ה).  עברו לִפְנֵי ארון יי' אלהיכם אל תוך הירדן (שם ד ה).  והחלוץ הלך לִפְנֵי הכהנים תקעו השופרות (שם ו ט).  ורצו לִפְנֵי מרכבתו (ש"א ח יא).  ויקומו וילכו זיפה לִפְנֵי שאול (שם כג כד). —  ובכנ':  ויאמר אל עבדיו עברו לְפָנַי ורוח תשימו בין עדר ובין עדר (בראש' לב יז).  גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לְפָנָי ( שם כא).  ותאמר לנעריה עברו לְפָנַי הנני אחריכם באה (ש"א כה יט).  ותאמרו נשלחה אנשים לְפָנֵינוּ ויחפרו לנו את הארץ (דבר' א כב).  ושמואל אמר אל שאול אמר לנער ויעבר לְפֵָנֵינוּ (ש"א ט כז).  לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לְפָנֶיךָ (שמות לב לד).  הנה ארון הברית אדון כל הארץ עבר לִפְנֵיכֶם בירדן (יהוש' ג יא).  וישלח יעקב מלאכים לְפָנָיו אל עשו אחיו (בראש' לב ד).  ואת יהודה שלח לְפָנָיו אל יוסף להורת לְפָנָיו גשנה (שם מו כח).  ונשא הצנה הלך לְפָנָיו (ש"א יז ז).  וחמשים איש רצים לְפָנָיו (ש"ב יה א).  שנים עשר צמדים לְפָנָיו והוא בשנים העשר (מ"א יט יט).  ויתן אל שני נעריו וישאו לְפָנָיו (מ"ב ה כג).  לְפָנָיו ילך דבר ויצא רשף לרגליו ( חבק' ג ה).  צדק לְפָנָיו יהלך וישם לדרך פעמיו (תהל' פה יד).  אש לְפָנָיו תלך ותלהט סביב צריו (שם ).  ואחריו כל אדם ימשוך וּלְפָנָיו אין מספר (איוב כא לג).  וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה וכו' והוא עבר לִפְנֵיהֶם (בראש' לג ב-ג).  וארון ברית יי' נסע לִפְנֵיהֶם דרך שלשת ימים (במד' י לג).  ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה וְלִפְנֵיהֶם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים (ש"א י ה).  וגחזי עבר לִפְנֵיהֶם וישם את המשענת על פני הנער (מ"ב ד לא).  ויעבר מלכם לִפְנֵיהֶם (מיכ' ב יג). —  ג) תורה הקדימה בזמן, מה שהוא קודם בזמן, ותבוא לפני מקור פעל:  כי כלה משקה לִפְנֵי שחת יי' את סדם ואת עמרה (בראש' יג י).  ואלה המלכים אמר מלכו בארץ אדום לִפְנֵי מלך מלך לבני ישראל (שם לו לא).  ויי' גלה את אזן שמואל יום אחד לִפְנֵי בוא שאול (ש"א ט יה).  כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לִפְנֵי בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה (ש"ב ג לה).  האמר תאמר אלהים אני לִפְנֵי הרגך (יחזק' כח ט).  ויד יי' היתה אלי בערב לִפְנֵי בוא הפליט (שם לג כב).  הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לִפְנֵי בוא יום יי' הגדול והנורא (מלא' ג כג).  והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים והפסלים לִפְנֵי הכנעו הנם כתובים על דברי חוזי ( דהי"ב לג יט).  פוטר מים ראשית מדון וְלִפְנֵי התגלע הריב נטוש ( משלי יז יד). —  ולפני שֵׁם:  בעבר אשר יברכך לִפְנֵי מותו (בראש' כז י).  לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לִפְנֵי הבכירה (שם כט כו).  ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לִפְנֵי מנשה (שם מח כ).  וחברון שבע שנים נבנתה לִפְנֵי צען מצרים (במד' יג כב).  שנתים לִפְנֵי הרעש (עמו' א א).  היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לִפְנֵי קמה (ישע' לז כז).  ויי' נתן קולו לִפְנֵי חילו (יוא' ב יא).  עתה נבראו ולא מאז וְלִפְנֵי יום ולא שמעתם (ישע' מח ז).  כי לִפְנֵי הימים ההם שכר האדם לא נהיה (זכר' ח י).  כאשר צללו שערי ירושלם לִפְנֵי השבת (נחמ' יג יט).  בטרם הרים הטבעו לִפְנֵי גבעות חוללתי (משלי ח כה).  לִפְנֵי שבר גאון וְלִפְנֵי כשלון גבה רוח (שם טז יח).  לִפְנֵי שבר יגבה לב איש וְלִפְנֵי כבוד ענוה (שם יח יב).  הראשון אדם תולד וְלִפְנֵי גבעות חוללת (איוב יה ז).  עדנו באבו לא יקטף וְלִפְנֵי כל חציר ייבש (שם ח יב). —  ובמשמ' זו במֻכרת, לְפָנִים, בזמן קדום:  האמים לְפָנִים ישבו בה (דבר' ב י).  ובשעיר ישבו החרים לְפָנִים ובני עשו יירשום (שם יב).  כי חצור לְפָנִים היא ראש כל הממלכות האלה (יהוש' יח י).  ושם חברון לְפָנִים קרית ארבע (שפט' א י).  למען דעת דרות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לְפָנִים לא ידעום (שם ג ב).  לְפָנִים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הראה כי לנביא היום יקרא לְפָנִים הראה (ש"א ט ט).  וזאת לְפָנִים בישראל על הגאלה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו (רות ד ז).  ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לְפָנִים נתנים את המנחה (נחמ' יג ה).  ולא נראו כהם לְפָנִים בארץ יהודה (דהי"ב ט יא).  לְפָנִים הארץ יסדת (תהל' קב כו).  ויבאו אליו כל אחיו וכל אחיותיו וכל ידעיו לְפָנִים ויאכלו עמו לחם בביתו (איוב מב יא). —  ובכנ':  ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לְפָנָיו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן (שמות י יד).  כאשר קאה את הגוי אשר לִפְנֵיכֶם (ויקר' יח כח).  התעבת אשר נעשו לִפְנֵיכֶם (שם ל).  כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לְפָנֶיךָ למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ (דבר' ד לב).  ולא היה כיום ההוא לְפָנָיו ואחריו לשמע יי' בקול איש (יהוש' י יד).  ותרע לעשות מכל אשר היו לְפָנֶיךָ (מ"א יד ט).  ויעש עמרי הרע בעיני יי' וירע מכל אשר לְפָנָיו (שם טז כה).  וכמהו לא היה לְפָנָיו מלך אשר שב אל יי' בכל לבבו ובכל נפשו (מ"ב כג כה).  הנביאים אשר היו לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מן העולם (ירמ' כח ח).  ובמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר היו לְפָנֶיךָ כן ישרפו לך (שם לד ה).  לְפָנָיו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן עדן הארץ לְפָנָיו ואחריו מדבר שממה (יוא' ב ג).  לְפָנַי לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישע' מג י).  והפחות הראשונים אשר לְפָנַי הכבידו על העם (נחמ' ה יה).  והוספתי חכמה על כל אשר היה לְפָנַי על ירושלם (קהל' א יו).  אין קץ לכל העם לכל אשר היה לִפְנֵיהֶם גם האחרונים לא ישמחו בו (שם ד טז). ומִלְּפָנָיו: יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה  מִלְּפָנֵינוּ (קהל' א י). —  ובתו"מ:  כהשמושים שבמקרא:  אמרו לפני ר"ע אומר היה ר"א עור שסכו בשמן של שביעית ידלק וכו' ועוד אמרו לפניו אומר היה ר"א האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר (שבי' ח ט-י).  המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי יחלק לפניהם (דמאי ו א).  הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה (ברכ' מא:).  ב' שהתחילו באמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם את שלפניהם שכחה ואת שלאחריהם אינה שכחה (פאה ו ד).  המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו (שבת י ד).  גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי (שם כ ד).  שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אל פת הבאה בכיסנין בלבד (ברכ' מא:). —  ומצוי מאד בסהמ"א בכל השמושים.  ועי' עוד ערך פָּנִים.