1, תה"פ, סמי' פְּנֵי, בכנ', פָּנַי, פָּנֶיךָ, פָּנָיִךְ, פָּנָיו, פָּנֶיהָ, פָּנֵינוּ, פְּנֵיכֶם, פְּנֵיהֶם, — כמו קֶדֶם, קָדִימָה, בנגוד אל אָחוֹר, vorn; devant; par devant; in (the) front, (be)fore: ויפרש אותה (את המגלה) לפני והיא כתובה פָּנִים ואחור (יחזק' ב י). וירא יואב כי היתה פני המלחמה אליו פָּנִים ואחור (דהי"א יט י). ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פָּנִים ואחור (דהי"ב יג יד). — ובנגוד אל ערף: אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כי פנו אלי ערף ולא פָּנִים (ירמ' ב כז). ויפני אלי ערף ולא פָּנִים (שם לב לג). כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פָנִים אֶראם ביום אידם (שם יח יז). —  ועם מ"ם היחס, מִפָּנִים: וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מִפָּנִים ומאחור (ש"ב י ט). — ועם למ"ד היחס, לְפָנִים: ולא שמעו ולא הטו את אזנם וילכו במעצות בשררות לבם הרע ויהיו לאחור ולא לְפָנִים2 (ירמ' ז כד). — ובתו"מ: כל המסתכל בד' דברים וכו' ראוי לו כאלו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור (חגי' ב א). — ולְפָנִים, בזמן קדום3, vormals; autrefois, jadis; formerly: רפאים ישבו בה לְפָנִים (דבר' ב כ). ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לְפָנִים (דהי"א ט כ). — *ולְפָנִים במשמ' מקדם, לפני זאת, אף בעתיד, vorher, zuerst; avant, d`abord; before, first:  ואמר בן סירא: בטרם תחקר אל תסלף בקר לפנים ואחר תזיף (ב"ס גני' יא ז). — ובסמי' לִפְנֵי, להורות מציאות דבר בקרבת פלוני ובאפן כאלו פלוני רואה את הדבר: ואברהם עודנו עמד לִפְנֵי יי' (בראש' יח כב). — ולִפְנֵי, להורות מציאות דבר קדם דבר אחר, קדימה במקום, שהוא קדם והשני אחריו: יעבר נא אדני לִפְנֵי עבדו (בראש' לג יד). — ולִפְנֵי, להורות הקדימה בזמן, מה שהוא קודם בזמן: לִפְנֵי שחת יי' את סדם ואת עמרה (בראש' יג י). — *ובהכפלה, לִפְנֵי פָנָיו, במשמ' קודם לקודם: למ"ד בעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולמ"ד בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו (שבת לב:). שור שנגח ארבעה וחמשה שורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו והאחרון אחרון נשכר (ר' מאיר, ב"ק ד א). — ועי' עוד ערך לִפְנֵי. — ועם מם ולמד היחס, מִלְּפָנִים, מראש, מזמן קדום: מי הגיד מראש ונדעה וּמִלְּפָנִים ונאמר צדיק (ישע' מא כו). — ובסמי' מִלִּפְנֵי: ויצא קין מִלִּפְנֵי יי' וישב בארץ נוד קדמת עדן (בראש' ד יו). והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מִלִּפְנֵי הכהנים הלוים (דבר' יז יח). וזעקתם ביום ההוא מִלִּפְנֵי מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יי' אתכם ביום ההוא (ש"א ח יח). — ועי' עוד ערך לִפְנֵי. — ובכנ': גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מִלְּפָנָי (בראש' כג ד). אמר אליהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לי'' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מִלְּפָנַי אני יי' (ויקר' כב ג). הראית כי נכנע אחאב מִלְּפָנָי יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו (מ"א כא כט). ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו לא יכרת ולא ישמד שמו מִלְּפָנָי (ישע' מח יט). כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מִלְּפָנַי  יעטוף ונשמות אני עשיתי (שם נז יו). כי עיני על כל דרכיהם לא נסתרו מִלְּפָנָי ולא נצפן עונם מנגד עיני (ירמ' יו יז). ביום ההוא יצאו מלאכים מִלְּפָנַי בצים להחריד את כוש בטח (יחזק' ל ט). ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מִלְּפָנֶיךָ לא אגרשנו מפניך בשנה אחת (שמות כג כח-כט) במקור הפניה לפרק כד, צ"ל פרק כג. אל תאמר בלבבך בהדף יי' אלהיך אתם מִלְּפָנֶיךָ לאמר בצדקתי הביאני יי' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה יי' מורישם מפניך (דבר' ט ד). שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מִלְּפָנֶיךָ ולא ישוב לך (שם כח לא). ועתה יי' ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מִלְּפָנֶיךָ אל תמחי ויהיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם (ירמ' יח כג). אל תשליכני מִלְּפָנֶיךָ ורוח קדשך אל תקח ממני (תהל' נא יג). והעשר והכבוד מִלְּפָנֶיךָ ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל (דהי"א כט יב). והוריש יי' את כל הגוים האלה מִלִּפְנֵיכֶם וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם (דבר' יא כג). — ועם בי"ת היחס, בשמוש של מלת יחס מֻרכבת, בִּפְנֵי, במשמ' לפנֵי, לעמת, נגד, בנכחות, vor, gegenüber; devant, en face de; before, in front of: וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בִּפְנֵי הגדרת הגינה דרך הקדים בבואן (יחזק' מב יב). — ובכנ': ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם מתחת השמים לא יתיצב איש בְּפָנֶיךָ עד השמדך אתם (דבר' ז כד). ויורש יי' מפניכם גוים גדלים ועצומים ואתם לא עמד איש בִּפְנֵיכֶם עד היום הזה (יהוש' כג ט). וענה גאון ישראל בְּפָנָיו (הושע ה ה; שם ז י). ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בְּפָנַי יענה (איוב יו ח). — ובתו"מ: חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין (אב' ה ז). תן לי מאתים זוז שיש לי בידך, אין לך בידי, ולא הודית לי בפני פלוני ופלוני (ירוש' שבוע' ד ו). איתמר בפני כמה נותנו לה ר' יוחנן ורבי חנינא חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה (גיט' ה:) ד' דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה וכו' (ר' יהושע, ב"ק נה:). מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע, חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וכו' (רבה, ב"מ ג.). המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם, בפני נחתם אבל לא בפני נכתב, בפני נכתב כלו ובפני נחתם חציו, בפני נכתב חציו ובפני נחתם כלו פסול (גיט' ב א). אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו וכו' לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז (סנה' ג ו). — ובסהמ"א: האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה (רמב"ם, עכו"ם יא ט). אחד היה שואל לחבירו בפני רבים למה לא הייתה היום בבית הכנסת (ספר חסידים תתרסז). — *בִּפְנֵי עצמו, לפני עצמו, בעיני עצמו: ואל תהי רשע בפני עצמך (ר' שמעון, אב' ב יג). — *ובִפְנֵי עצמו, כשהוא לעצמו, לבדו, לחוד, נבדל מאחרים: וכלן שנחלקו לשנים טמאים חוץ מן המקדח והרוקני בפני עצמה טהורה (כלים יג ד). אין שמין לפרה בפני עצמה ולולד בפני עצמו אלא שמין לולד ע"ג פרה (רבא, ב"ק מז.). בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' א"ר יעקב בן קורשאי מאמר ניתן לרוח בפני עצמה (מד"ר בראש' יז). מפני שהיו ד' משפחות גרשון וקהת ומררי ומשה ואת קורא כל משפחה ומשפחה בפני עצמה מחשב אותה (שם במד' ד). ועי' עוד ערך עֶצֶם.— ועם מם היחס, מִפְּנֵי, במשמ' לִפְנֵי, לִקְרַאת: מִפְּנֵי שיבה תקום (ויקר' יט לב). ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מִפְּנֵי ארון ברית יי' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן (יהוש' ד ז). ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש יי' את מי הירדן מִפְּנֵי בני ישראל עד עברנו וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מִפְּנֵי בני ישראל (שם ה א). ויכנעו בני עמון מִפְּנֵי בני ישראל (שפט' יג לג). ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מִפָּנֶיךָ (בראש' לא לה). ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף וכשלו איש באחיו כְּמִפְּנֵי חרב (ויקר' כו לז). ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן יי' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מִפְּנֵיכֶם כי שמענו את אשר הוביש יי' את מי ים סוף מִפְּנֵיכֶם בצאתכם ממצרים וכו' ונשמע וימס לבבנו ולא היה עוד רוח באיש מִפְּנֵיכֶם (יהוש' ב ט-יא). מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מִפְּנֵיהֶם לעשות לו שם עולם (ישע' סג יב). — ובצרוף לפעלים המורים על תנועה במשמ' מאת פָּנָיו, מֵעִם פָּנָיו, מִלְּפָנָיו: מִפְּנֵי שרי גברתי אנכי ברחת (בראש' יו ח). ויאמר מצרים אנוסה מִפְּנֵי ישראל (שמות יד כה). ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מִפְּנֵי שאול ויך את החנית בקיר (ש"א יט י). ויען נבל את עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מִפְּנֵי  אדניו (שם כה י). עשו ככל התועבות הגוים אשר הוריש יי' מִפְּנֵי בני ישראל (מ"א יד כד). — ובכנ': ותראני האתון ותט לפני זה שלש פעמים אולי נטתה מִפָּנַי כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי (במד' כב לג). אם תשוב ישראל נאם יי' אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מִפָּנַי ולא תנוד (ירמ' ד א). הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה וּמִפָּנֶיךָ אסתר (בראש' ד יד). לא אגרשנו מִפָּנֶיךָ בשנה אחת וכו' מעט מעט אגרשנו מִפָּנֶיךָ (שמות כג כט-ל). ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה יי' ויפצו איביך וינסו משנאיך מִפָּנֶיךָ (במד' י לה). להוריש גוים גדלים ועצמים ממך מִפָּנֶיךָ (דבר' ד לח). להדף את כל איביך מִפָּנֶיךָ (שם ו יט). ונשל גוים רבים מִפָּנֶיךָ (שם ז א). אנה אלך מרוחך ואנה מִפָּנֶיךָ אברח (תהל' קלט ז). ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מִפָּנָיו פעמים (ש"א יח יא). וימאס יי' בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שסים עד אשר השליכם מִפָּנָיו (מ"ב יז כ). הנה יי' רכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מִפָּנָיו (ישע' יט א). וכתותי מִפָּנָיו צריו ומשנאיו אגוף (תהל' פט כד). סורו מני דרך הטו מני ארח השביתו מִפָּנֵינוּ את קדוש ישראל (ישע' ל יא). אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מִפְּנֵיכֶם (ויקר' יח כד). ויסע עמוד הענן מִפְּּנֵיהֶם ויעמד מאחריהם (שמות יד יט). ויקטרו שם בכל במות כגוים אשר הגלה יי' מִפְּּנֵיהֶם  (מ"ב יז יא). — ובמשמ' מסבת מי או מה: ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מִפְּנֵי מי המבול (בראש' ז ז). קצתי בחיי מִפְּנֵי בנות חת (שם כז מו). ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו וכו' וילך אל ארץ מִפְּנֵי יעקב אחיו כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מִפְּנֵי מקניהם (שם לו ו-ז). ולא יודע השבע בארץ מִפְּנֵי הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד (שם מא לא). ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מִפְּנֵי  הרעב (שם מז יג). ואת צעקתם שמעתי מִפְּנֵי נגשיו (שמות ג ז). ויעש יי' כן ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מִפְּנֵי הערב (שם ח כ). ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מִפְּנֵי השחין כי היה השחין בחרטמים ובכל מצרים (שם ט יא).  ישלח יי' בך את המארה את המהומה וכו' עד השמדך ועד אבדך מהר מִפְּנֵי רע מעלליך אשר עזבתני (דבר' כח כ). ויריחו סגרת ומסגרת מִפְּנֵי בני ישראל (יהוש' ו א). מִפְּנֵי מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות (שפט' ו ב). וידל ישראל מאד מִפְּנֵי מדין (שם שם ו). והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מִפְּנֵי  שמן (ישע' י כז). כי מִפְּנֵי חרבות נדדו מִפְּנֵי חרב נטושה וּמִפְּנֵי קשת דרוכה וּמִפְּנֵי כבד מלחמה (שם כא יה). אלף אחד מִפְּנֵי גערת אחד מִפְּנֵי  גערת חמשה תנסו (שם ל יז). למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מִפְּנֵי כלמתך (יחזק' יו סג). אין מתם בבשרי מִפְּנֵי זעמך אין שלום בעצמי מִפְּנֵי חטאתי (תהל' לח ד). הבאישו נמקו חבורתי מִפְּנֵי אולתי (שם שם ו). בנפשנו נביא לחמנו מִפְּנֵי חרב המדבר עורנו כתנור נכמרו מִפְּנֵי זלעפות רעב (איכ' ה ט-י). — ועם מלת אשר: והר סיני עשן כלו מִפְּנֵי אשר ירד עליו יי' באש (שמות יט יח). — ובתו"מ: העובר לפני התבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטרוף (ברכ' ה ד). משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחים ותנור וכו' וכלן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ומחזיקין ידי גוים בשביעית וכו' ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום (שביע' ה ט). אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת (שבת ב ב). על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח על אב מפני התענית על אלול מפני ראש השנה על תשרי מפני תקנת המועדות על כסלו מפני חנכה ועל אדר מפני הפורים וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן (ר"ה א ג). פרס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפרס על גבי הקנוף פסולה (סוכ' א ג). שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו (יבמ' טז ב). אלו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים (ע"ז ד ז). מפני ארבעה דברים אמרה תורה לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו, מפני גזל עניים ומפני בטול עניים ומפני מראית העין ומפני הרמאים (תוספת' פאה א ו). משל אומר לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק (ספרי במד' פט). אם רצה להחמיר אין שומעין לו, למה, מפני כבודו של מת או משום שאין לו מי שישא משואו (ירוש' ברכ' ג א). ההולך לעבוד ע"ז מצילין אותו בנפשו, אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו בנפשו לא כל שכן מפני חי העולמים (ר"ש, שם סנה' ח ט). מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקין (ברכ' ג.). במוכר שדהו מפני רעתה (רב המנונא, ב"ב נא.). — ובשאלה *מִפְּנֵי מָה, וְכִי מִפְּנֵי מָה: מפני מה אמרו בתשעה ועשרים באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב (שקל' ג א). שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע כשהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו גבינות הגוים אמר לו מפני שמעמידין אותן בקיבה של נבילה (ר' יהודה, ע"ז ב ה). מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן מפני שהן יודעין שאין בית דין מתעצלים בו (מנח' י ה). וכי מפני מה אין ממירין בבכור (ר' יוחנן בן נורי, תמור' א א). מפני מה ספק רשות היחיד טמא (תוספת' טהר' ו יז). תפלין צריכין גוף נקי מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאים (ר' ינאי, ירוש' ברכ' ב ג). פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלם להתפלל בא אליהו זכור לטוב וכו' ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל (ר' יוסי, ברכ' ג.). מפני מה לא נאמרה נון באשרי מפני שיש בה מפלתן של ישראל (ר' יוחנן, שם ד:). אמר ליה (להלל) שאלה יש לי לשאול אמר ליה שאל בני שאל מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות (שבת לא.). א"ל רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים א"ל כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן (שם קמה:). פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת עשתה לי פולין ביום ראשון אכלתים וכו' ביום שלישי הקדיחתן במלח, כיון שטעמתי משכתי ידי מהן, אמרה לי רבי מפני מה אינך סועד, אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום וכו' (ר' יהושע בן חנניה, עירוב' נג:). מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא וכו' (ר' יהודה בשם ר"ע, ר"ה טז.). מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים (ר' לוי, יומא כ:). מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן, מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח (ר' חנניה בנו של רבן גמליאל, יבמ' מח:). אמר להם (ר' יוחנן לר' אמי ור' אסי) מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חבירנו (יבמ' צו:). מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו (רבה, כתוב' יח.). מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא ומפני מה חרבו שהיו מרעין בחורשין וכו' (ר' ישמעאל, ב"ק פ.). כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להן ר' יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואי אתם שותין יין (ב"ב ס:). פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה אמר להם מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה (סנה' ה:). מפני מה אמרו מים אחרונים חובה שמלח סדומית יש שמסמא את העינים (רב יהודה בריה דרב חייא, חול' קה:). כיון ששמע רבי יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת (אדר"נ ד). פעם אחת היה מהלך רבי יהושע בשדה ומצא ריבה אחת אמרה לו מפני מה אתה מהלך בשדה (ד"א רבה ו). אמרו לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות אמר להם מפני שפרצתי גדרו של עולם (ר' שמואל בר נחמני, מד"ר ויקר' כו). ר' הושעיה  שלח ואמר ליה לרבי סימון בשביל שאת שרוי בביתו של קצין מפני מה אין אתה מוכיחן (שם איכ', ולא זכר). —  ובסהמ"א: מפני מה נאמר בהעברת יעקב גל ומצבה ובהעברת לבן לא נאמר אלא גל בלבד (בראש' רבתי, אלבק, 145). — *ומפְּנֵי שֶׁ, בשמוש כמלת קשור, משום שֶׁ, יען כי: הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל (דמאי ג ו). פועל שאינו מאמין לבעה"ב נוטל גרוגרת אחת וכו' וחושך גרוגרת אחת רשב"ג אומר לא יחשוך מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעה"ב רבי יוסי אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין (שם ז ג). המוציא תבן כמלא פי פרה, עצה כמלא פי גמל וכו' ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן, המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן (שבת ז ד). האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן רבי יהודה פוטר במים מפני שאין בהם ממש (ביצה ה ד). אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף (ר' יהודה בן בתירא, גיט' ב ד). הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם מפני שהן מועדין (ב"ק ב ג). מוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני4 שיש בו דיני נפשות (סנה' א א). אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים מפני שהן חשודין על הרביעה (ע"ז ב א). דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה, איברי עולה קודמין לאמורי חטאת מפני שהן כליל לאשים, חטאת קודמת לאשם מפני שדמה נתן על ארבע קרנות ועל היסוד (זבח' י ב). שולח אדם לנכרי ירך שגיד הנשה בתוכה מפני שמקומו ניכר (חול' ז ב). אין פודים לא בעגל וכו' ולא בכלאים ולא בכוי ר' אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה ואוסר בכוי מפני שהוא ספק (בכור' א ה). האירוס טמא מושב מפני שהאלית יושבת עליו (ר' יהודה, כלים טו ו). לא יקנח שרף בעיקר מפני שמתריפו אבל מקנחו בעלים (תוספת' שביע' א ח). כל הנתלין וכל הנגררין ספקן טמא מפני שהן כמונחים (שם טהר' ג יד). מה פליגין בק"ש מפני שהיא עשויה פרקים פרקים אבל בהלל ובקריאת המגלה אוף רבי אלעזר מודי (ירוש' ברכ' ב א). מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה (ר' שמעון בן יהוצדק, מד"ר בראש' ג). — ובסהמ"א: לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו (רמב"ם, יסודי התורה ב י). — ובשאלה *וְכִי מִפְּני שֶׁ: וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה (ר' יהודה, יבמ' ד.). לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אדם א' והפקיד לו בעדים פעם א' שכח והפקיד אצלו שלא במקור נדפס 'שלו' בעדים אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה לא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו (ע"ז נה.). — °מִפְּנֵי שֶׁלֹּא, כדי שלא, למען לא, לבל, פן: וצריך שירגילהו (האב לבנו) במאכל הנקל וכו' מפני שלא יהיה נבהל להון וכו' ולא ילבישהו בגדים נאים מפני שלא יתגאה בנפשו (רש"ט פלקירה, אגרת המוסר, קבץ על יד יא, פב). — ועם את, את פּנֵי5, כמו לִפְנֵי: כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פְּנֵי יי' וישלחנו יי' לשחתה (בראש' יט יג). וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פְּנֵי יי' (שם שם כז). ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פְּנֵי העיר (שם לג יח). וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני יי' את פְּנֵי פרכת הקדש (ויקר' ד ו). וינחם את פְּנֵי מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה (ש"א כב ד). ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר למהומן וכו' שבעת הסריסים המשרתים את פְּנֵי המלך אחשורוש (אסתר א י). — ובכנ': אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פָּנֶיךָ (תהל' קמ יד). — וּמֵאֵת פְּנֵי, במשמ' מִלִּפְנֵי: ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פְּנֵי יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו (בראש' כז ל). ויגרש אותם מאת פְּנֵי פרעה (שמות י יא). ואת המזבח הנחשת אשר לפני יי' ויקרב מאת פְּנֵי הבית מבין המזבח ומבין בית יי' ויתן אתו על ירך המזבח צפונה (מ"ב יו יד). 

— וּפָנִים, בצרוף עם ש"ע, לצין את מי שהוא נמצא לפני מי שהוא אחר, מַלְאַךְ פָּנִים6, המלאך העומד לפני האל: בכל צרתם לא צר ומלאך פָּנָיו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם (ישע' סג ט). — ובפרקי היכלות: כשמלאך הפנים נכנס לסלסל ולסדר לכסא כבודו ולהכין מושב לאביר יעקב (פרקי היכלות יג). — *שַׂר הַפָּנִים: שלשה דברים סח לי פוריאל שר הפנים (ר' ישמעאל בן אלישע, ברכ' נא.). — ובסהמ"א: נכמרו רחמיו של הקב"ה ואמר למט"ט שר הפנים צדקת זו מצטערת לך ועמוד בפניה כדי שתתעבר הלילה הזאת ותלד קדוש וטהור (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר, כד). — לֶחֶם הַפָּנִים, הלחם שהיה מונח בבית המקדש לפני האל, לחם התמיד: ונתת על השלחן לחם פָּנִים לפני תמיד (שמות כה ל). את השלחן וכו' ואת לחם הַפָּנִים (שם לה יג; שם לט לו). ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הַפָּנִים המוסרים מלפני יי' לשום לחם חם ביום הלקחו (ש"א כ"א ז). ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית יי' את מזבח הזהב ואת השלחן אשר עליו לחם הַפָּנִים זהב (מ"א ז מח). — ובתו"מ: יוצאין במצה עבה עד טפח כלחם הפנים (ירוש' פסח' ב ד). בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאים במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין (שם יומא ג ט). — שֻׁלְחַן הַפָּנִים, השלחן העומד לפני האל ושעליו לחם הפנים: ועל שלחן הַפָּנִים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנקית ואת קשות הנסך ולחם התמיד עליו יהיה (במד ד ז). 

— ועם פעל,  נָשָׂא פָּנִים, שם (את פלוני או דבר) לפנים, העמיד אותו במקום הראשון, העדיף אותו, נתן לו יתרון7, vorziehen, bevorzugen, voranstellen; préférer; to prefer: גוי עז פנים אשר לא ישא פָנִים לזקן ונער לא יחן (דבר' כח נ). וכי תגישון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פָנֶיךָ אמר יי' צבאות ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פָּנִים אמר יי' צבאות (מלאכי א ח-ט). — נשא פָנִים ב8: אשר אינכם שמרים את דרכי ונשאים פָּנִים  בתורה (שם ב ט). — ואמר המשורר: ויתקבצו (תלמידי מנחם) המינים וישאו בפתר התורה פנים ויהיו לאחור וכו' (יהודי בן ששת, הקד' לתשו', שעה"ש 8). — נְשׂוּא פָנִים, מכֻבד: זקן ונשוא פָנִים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב (ישע' ט יד). — ובתו"מ, נשא פָנִים לפלוני: ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך (ספרי במד' מב). בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תקבלו תפלתו של משה ולא נשא פנים וכו' אמרו ברוך כבוד ה' ממקומו (מד"ר דבר' יא). ואנו מוליכין לה דוריות והן נושאין לנו פנים בדין (מדה"ג דבר' א יד, הסגלה). ועי' עוד ערך נְשָׂא. — ובאותה משמ' *לקח פָּנִים, נִפע' נלקח פָּנִים, היה נשוא פנים ומכֻבד9, ואמר בן סירא: מעט נוצרו על הארץ כחנוך וגם הוא נלקח פנים (ב"ס גני' מט יד). — ושה"פ מַשּׂא פָנִים: כי אין עם יי' אלהינו עולה ומשא פָנִים ומקח שחד (דהי"ב יט ז). — ובתו"מ: ברוך כבוד יי' ממקומו שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול (מד"ר דבר' יא). — ובסהמ"א: אמרה מדת הדין רבש"ע יש לפניך משוא פנים בדין (בראש' רבתי, אלבק, 178). ועי' עוד ערך מַשּׂא. — *קֵרוּב פָּנִים: המתגייר לשם אהבה וכן איש מפני אשה וכו' אין מקבלין אותן, רב אמר הלכה גרים הן ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה אבל מקבלין אותן וצריכין קירוב פנים (ירוש' קידוש' ד א).