לֹצֵץ

1 ש"ז, מ"ר לֹצְצִים, — אדם קל הדעת, המבלה ימיו בתענוגים ומשתאות וכדומ': יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לֹצְצִים2 כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה (הוש' ז ה-ו).



1 עי' הערה לקמן.

2 המליצה קשה, וכבר הגיהו החדשים בכתוב זה הגהות מתחלפות, וכבר העירו קצת החדשים כי לפי הענין נראה כי הכונה כאן לא לאנשי לצון אלא לאנשים שטופים בהבלי עוה"ז וכדומ'.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים