* 1, ש"ז, מ"ר לְקוּחוֹת, —  מי שלוקח, שקונה מחברו, Käufer; acheteur; purchasser:  מעשה באבא  שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב (ביצ' ג ח).  מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה (כתוב' ט ח).  מעשר שני שאין דמיו ידועין נפדין על פי שלשה לקוחות ולא על פי שלשה שאינן לקוחות (תוספתא מע"ש ג ה).  נחתום לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי (ירוש' מעשר' ה נב.).  מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה וכו' דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה וכו' דרך הלקוחות להיות מדקדקין (שם ב"ב ד יד ד).  נכסי ליך ואחריך לפלוני ירד הראשון ומכר השני מוציא מיד הלקוחות (כתוב' צה:).  וכן ב"ח ושני לקוחות וכן אשה בעלת חוב ושני לקוחות (שם).  בן שלוה בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה בדיני ממונות (ב"ב קנח:).  באושא התקינו האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות (שם קלט:). —  ומצוי בסהמ"א:  ומיהו אם הניזק מפייס ללקוחות הראשונים שיניחו לו לגבות מהם וכו' אלא שחכמים תקנו לטובת הלקוחות שאין גובין מהן כל זמן שיש בני חורין (טוחו"מ קיט ז).