*1, ש"ז, מ"ר לְקוּטוֹת, — א) מי שמלאכתו ללקוט בשדה, Sammler; glaneur; gleaner: היו (הפרות של) לקוטות מארבע ולכל אדם משלש אין פוסקין עד שיצא השער ללוקט ולמוכר אמר ר"נ פוסקין ללקוטות כשער הלקוטות (ב"מ עב:). — ב) °מקום לקוט בבגד: וכל הקורע מתוך השלל או המלל או הלקוט לא עשה כלום (רמב"ם, אבל ט ג).