*, פ"ע, לָקִיתָ, אֶלְקֶה, יִלְקוּ, —  לָקָה פלוני, א)  הֻכָּה ברצועות וכדומה, geschlagen w. ; être flagellé; be lashed:  ואלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו וכו' השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים (מכות ג א-ג).  כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם (שם ה).  ארבעים שלימות הוא לוקה והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו וכו' אמדוהו לקבל ארבעים לקה מקצת ואמרו שאינו יכול לקבל ארבעים פטור וכו' אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה (שם י יא).  מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין (שם א ב).  מי שלקה ושנה בית דין מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת (סנה' ט ה).  ניכר שהוא ישן חובטו במקלו וכו' והם אומרים מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ( מדות א ב).  שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות (מכי' נשלח, עמלק ב).  לשתי נשים שהיו לוקות בבית דין אחת לוקה על שקלקלה ואחת לוקה על שגנבה פגי שביעית (ספרי במד' קלז).  מכת תורה ארבעים חסר אחת אומדין אותו אם יש בו ללקות לוקה ואם לאו אינו לוקה (תוספתא מכות ד יז).  לקה מכת מות ומפרפר ויצא הימנו רביעית דם (שם אהל' ד יב).  אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם. (חגי' יו:).  מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי (ערכ' יו:).  לשני תינוקות שברחו מבית הספר היה זה לוקה וזה מרתת (מד"ר בראש' מח).  כשם שדרכו של כלב ללקות  במקל כך הם לוקים (שם שמות ט).  לעבד שהיה לוקה לפני רבו מה שהיה לוקה על מעיו היה הופך על עצמו ולוקה על גופו (שם).  א"ל הקב"ה ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן (שם במד' ה).  והיו השוטרים מוכים על יתר העם ולא היו מוסרים אותן בידי הנוגשים ואומרים מוטב אנו ללקות ואל יכשלו יתר העם (שם יה).  משל לתינוק שסרח ולקה ברצועה וכשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה שלקה בה (שם יו).  ד' בנים למלך אחד לוקה ושותק ואחד לוקה ומבעט ואחד לוקה ומתחנן ואחד לוקה ואומר לאביו הלקני (שמחות ח).  למלך שאמר לעבדו צא והביא לי דג מן השוק והלך והביא לו דג מבאיש אמר לו חייך וכו' או מאה בורדלין אתה לוקה או ממון אתה נותן (פסיק' דר"כ, בשלח י). —  ב)  נחלה, נִגַּף בדבר חלי בגופו או באחד מאברין:  כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי (ערוב' י יד).  נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה (ב"ק ג א).  שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק זה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה ( שם יא).  איזה הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא (נגע' ט א).  נשבית חייב לפדותה וכו' לקתה חייב לרפאותה ( כתוב' ד ט).  בירך התחילה בעבירה תחלה ואח"כ הבטן לפיכך תלקה ירך תחילה ואח"כ הבטן (סוט' א ז).  בן עזאי אומר כל שלקה גופו מפני חכמתו סימן יפה לו חכמתו מפני גופו סימן רע לו (תוספתא ברכ' ג ה).  מעשה בחסיד אחד שהיה מלגלג בנוסחאות שלפנינו: "מגלגל/מזלזל" - הערת פב"י בגילוי יין פעם אחת לקה בדלקת וראו אותו יושב ודורש ביוה"כ וצלוחית של מים בידו (ירוש' תרומ' ח מה ג).  תלמיד וותיק היה לו לרבי ודרש פרק אחד במעשה המרכבה ולא הסכימה דעתו של רבי ולקה בשחין (שם חגי' ב עז.).  היא (הנדה) קילקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה ( בבלי שבת לא:).  לקתה בכוליא אחת טרפה (חול' מב:).  ריש לקיש בשם בר קפרא אמר פרעה בראתן לקה (מד"ר בראש' מא).  שהיו ישראל ראויין ללקות בזו המכה ונתן הקב"ה פדיונם המצריים (שם שמות יא).  אלו ישראל וכו' שלקו בזיבות ובצרעת לפיכך משה מזהיר את ישראל (שם ויקר' יח).  ואחד שלקה ברגליו וחזר על כל הרופאים להתרפאות ולא נתרפא (שם שה"ש, כתפוח).  ע"י שאדם מגביה את עצמו כארז הוא לוקה בצרעת (שם קהל', כל זה).  אלו הידים והגוף שהן לוקין בנגעים (תנחומא מצורע ב). —  ובמשמ' נענש במחלה מן המחלות וכדומ':  אמרו (המצריים) אלו לקינו ולא שלחנו כדי הוא או לא לקינו ושלחנו ולא היו נוטלין ממונינו כדי הוא לנו אלא לקינו ושלחנו ונטלו ממונינו (מכי' בשלח ב א).  כל החושד בכשרים לוקה בגופו (יומ' יט:).  ראו (אצטגניני פרעה)  שמושיען של ישראל במים הוא לוקה וכו' והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה וכו'  אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה (סוט' יב:).  שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם כלב נקשר עורב רק חם לקה בעורו (סנה' קח:).  שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וביתו בנגעים (מד"ר במד' ג).  כך הן ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין (שם שה"ש, אל גינת). —  ואמר הפיטן:  נארת ברית שלשת החשוקים, סחי שמתנו מוכים ולוקים, עצומי גזם ואכולי ילקים (ר"א בר שמעיה, כליח' יום ג, אויתיך).  ואם עלך שברנו בלי סבול, הנה לקינו בכל מיני חבול (יוצר שבת חוה"מ, ברח דודי).  יושב בשמים שעה באי באש ובמים, וחון על עם אשר לקו בחטאתם כפלים (סליח' י' טבת, יושב בשמים). — וענש בית דין:  השולח יד בפקדון ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר וב"ה אומרים כשעת הוצאה (ב"מ ג יב).  ג) בדברים לא בע"ח, לקה הדבר, נשה, נתקלקל, schadhaft w. ; se gâter; be decayed, צמחים וכדומ', לא עלו יפה:  המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה לקתה נותן לו מתוכה היו חטין יפות לא יאמר לו הריני לוקח לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה (ב"מ ט ז).  משעלו מן הגולה לא לקת פשתן ולא החמיץ יין ונתנו עיניהן בזכות ר"ח הגדול ובניו (ירוש' מע"ש ה נו ד).  הלך הוא וזרע ברביעה שנייה של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה ( ברכ' יח:).  פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנם (חול' פו.).  אפילו צמחי אדמה לקו (בהפיכת סדום ועמורה) (מד"ר בראש' נא).  כל האילנות בשעה שהם לוקים מכסים עיקריהם והם חיים אבל האגוז הזה כשלוקה מגלה שרשיו והוא חי (פסיק' רבתי יא). —  והשערות וכדומ':  אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו תהי יודעת שלקה לפי שכל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו יבש המעין שלו יבש השער (תנחומא תזריע ח). —  והזיתים, נתרככו ונשתנה מראיתן:  הזית השלישי עוטנו בתוך הבית עד שילקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג וכותש (מנח' ח ד).  המניח זיתיו בגג לגרגרם וכו' נתנן בבית שילקו ועתיד להעלותן לגג (טהר' ט ו). —  והיין, נשתנה טעמו:  מפני מה היין לוקה יותר מן הדגן מפני שהוא מין קללה (אדר"נ נוסח' ב ה). —  והכֹתל וכדומ':  הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח וכו' בשביל שלא ילקה הכותל (מכשיר' ד ג).  אמר הקב"ה מוטב שילקה עמוד הענן ואל יסקל משה ואהרן (מכי' בשלח ד ב).  לא לקו בתיהם של גדולים שהיו עשויים בשיש (מד"ר שמות י). —  והצבע וכדומ', נשתנה:  שחור אדום הוא אלא שלקה (נדה יט.). —  ופָעו', *לָקוּי, מקֻלקל, השער:  בשער צהוב דק לקוי קצר (נגע' י א).  אילו הן סימניה (של אילונית) כל שאין לה דדין ושערה לקוי ומקשה בשעת בעילה (תוספתא יבמ' י ז).  ואלו הן סימניו (של סריס חמה) כל שאין לו זקו ושערו לקוי ובשרו מחליק ( גמ' שם פ:). —  והקול:  רשב"א אומר (סריס חמה הוא) כל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש ובין אשה וכו' (אילונית היא) כל שקולה לקוי ואינה ניכרת בין איש ובין אשה (תוספתא יבמ' י ו-ז). —  ובחלי:  ואין אדם מרפא אלא דבר שהוא לקוי (פסיק' רבתי מב). —  ד) לָקוּ המאורות, לָקְתָה החמה, הלבנה קָדְרָה, sich verfinstern (d. Sonne); s' éclipser; be eclipsed:  שישראל מונים ללבנה והגוים לחמה וכו' וכשהחמה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל שהם מונים ללבנה (מכי' בא א).  ר' אומר כשהחמה לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח וכו' ר' יוסי אומר כשהמזלות לוקים במזרח סימן רע ליושבי מזרח (שם).  מפני ארבעה דברים המאורות לוקין על כותבי פלסתר ועל מעידי עדות שקר ועל קוצצי אילנות טובים ועל מגדלי בהמה דקה (תוספתא סוכ' ב ה).  בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו וכו' כל זמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שמלומדין במכותיהן ( גמ' שם כט.).  בשביל ארבעה דברים חמה לוקה על אב ב"ד שמת ולא נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד (דא"ר ב).  אעפ"י שנתקללו המאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת (מד"ר בראש' יב).

—  הִפע', *הִלְקָה, הִלְקָה אותו, הכהו ברצועה וכדומה, geisselen; flageller;  to lashe :  כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת (מכות ג י).  כיצד מלקין אותו כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו וכו' ורצועה של עגל בידו וכו' ומכה אותו (שם יב-יג).  כל עוברי לא תעשה וכו' אעפ"י שהם חייבין עליה מיתה בידי שמים וכרת בידי שמים מלקין אותן (תוספתא שם ה יו) שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן מיד (ירוש' סוכ' ה נה:).  מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לב"ד והלקוהו ( יבמ' צ:).  אמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד ( קדוש' פא.).  שעדים הראשונים יכולין לומר להלקותו באנו ( סנה' פו:).  ומעשה בשמעון בן אנטיפטרס שהיו אורחין נכנסין אצלו וגזר עליהן שיאכלו וישתו והיו נודרין בתורה שלא יאכלו ולא ישתו ואח"כ היו אוכלין ושותין בשעת פטירתן היה מלקה אותן נשמעו הדברים לפני ריב"ז וחכמים וכו' מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותן ולי לא הלקית וכו' חייך וחיי ראשך מי שנוהג לעשות כך הלקה אותו (דא"ר ו).  לפי שהייתי יודע שאתה רע מעללים לכך התקנתי כ"כ (כבלים) לאסרך ולהלקותך (מד"ר במד' יג). אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקהו מיד (שמחות ב ז).  דוד אמר לאביו הלקני (שם ח).  יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה (רמב"ם סנה' כד ה). —   ובנגעים וכדומ':  ר' אלעזר אומר הלקן (הקב"ה את בנות ציון) בצרעת (מד"ר ויקר' יו). —   ואת הצמחים, ברד וכדומ', שבר אותן, קלקלן, ושדפון וכדומ', השחיתן:  שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו וכו' הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו (ברכ' יח:). —   ובמשמ' הכחיש הגוף וכדומ':  (שאל) ר' מר' ישמעאל בר"י מהו  לאכול אדמה בשבת אמר לו וכי בחול מי הותרה שאני אומר אף בחול אסור מפני שהיא מלקה ( שבת קיג:). —   ואת הקרקע, השחית:  שהן (השרשים) עושין עפר תוחח והן מלקין ארעיתו של בור (ירוש' שבי' א לג:).

—  הָפע', *הֻלְקָה, מולקה, —   שהלקוהו:  (כתוב) ואמלטה רק אני לבדי אמר ר"ח רק מיעוט הוא אף הוא משובר ומולקה (מד"ר רות, וימותו).