ש"ז, בכנ' מַדּוֹ, מ"ר מַדִּים, מַדָּיו, — לבוש מיוחד לשרים, אנשי מלחמה וכדומ', amtl. Kleid; habit offiç.; offic. garment: ויעש לו אהוד חרב וכו' ויחגר אותה מתחת לְמַדָּיו על ירך ימינו (שפט' ג יו) וירץ איש בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא וּמַדָּיו קרעים (ש"א ד יב). ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד וּמַדָּיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו (שם יח ד). וילבש שאול את דוד מַדָּיו ונתן קובע נחשת על ראשו וכו' ויחגר דוד את חרבו מעל לְמַדָּיו ויאל ללכת (שם יז לח-לט). וילבש קללה כְּמַדּוֹ ותבא כמים בקרבו (תהל' קט יח). — ובסהמ"א: וירא העם הבחור עומד על עמדו אפוד במדיו בתוארו וביופיו ובדמותו כמלאך האלהים (יוסיפון, רעח). הלא לעיניך הלמוני לפרום ביום מנוחת קדש מדי ולמרוט שערי ביום שבת קדש (אגר' מנח' לחסדאי הנשיא). — ואמר המליץ: ואל יראו טפות המרק על מדך ועל פתך (אגר' המוסר לר"ש אלעמי). — והמשורר אמר: ושאני כמו חותם זרועו וכמזח קשרני במדו (רשב"ג, קטע כ"י גני' ביהכ"נ בקהיר). דבריך בתוך לבי נטועים, ומדיך בתחבולות שרועים (ר"ש הנגיד, דבריך). ונשים ואנשים, בכל רגע ענושים, ומרוב הכחשים, דלקום נחשים, והניחום חבושים, ובושה מלובשים, נתונה על מדן, כמו עורן ועדן (ר"י הלוי, יוני גאיות). לך אחרי שכלך וארחותיו למד, לו חץ תפלח בו בלב האויבים ובעת תהי ערום לך יהיה למד (ר"י חריזי, תחכמ' לג). — ובמליצה, °מַדֵּי חרות וכדומ': מדי חירות ובגדי חופש, הלבש נעבד מאין נופש (רמב"ע, דיואן רצא, כ"י בודל').