ש"נ, מ"ר מִדּוֹת, מִדּוֹתָיו, —  כמו א. מַד:  זקן אהרן שירד על פי מִדּוֹתָיו (תהל' קלג ב). — ואמר המשורר בשתי המשמעות:  מתי הוד ומדות (בעלי הדרת פנים) צניפים ומדות (מלבושים)  ומשיג אבוסים ועוֶל בריאים (רמב"ע, דיואן קל, כ"י בודל').