מֵד
1, ש"ז, מ"ר מִדִּים, בכנ' מִדַּיִךְ, — שה"פ מן נָדַד מפלוני, סר מאחריו: זה גורלך מנת מִדַּיִךְ2 מאתי נאם יי' אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר (ירמ' יג כה).
1 עי' הערה לקמן.
2 ת"י: וחולק אחסנתיך, ע"כ, פרש מדיך במשמ' מדה וחבל, בענין נחלה. ובתלמ' אמרו מדה כנגד מדה, ופרשו מדּיך במשמ' מדה סתם. וכן רוב החדשים. וקצתם פרשו במשמ' בגד, אך כל זה דחוק פה. ולכן יש מי שגזר כי שתי המלים מנת מדיך הן תוספת מאוחרת של מפרש על הגליון ושנכנסה בתוך הכתוב (מ' אהרליך בפרושו). וכל זה מפני שגזרו המלה מדיך מן מדד, ובאמת הוא שֵׁם מפעל נדד, במשמ' סר מאחרי פלוני, כמו שהוכיחם הושע: אוי להם כי נדדו ממני (הוש' ז יג). והכתוב בעצמו גם כאן מפרש בשביל מה זה גורלם: אשר שכחת אותי. והמלה מאתי מוסבת למדיך ולא לגורלך.