ג. מִדָּה
1, ש"נ, סמי' מִדַּת, — מִדַּת המלך, אחד ממיני המס שהמלכות מטלת על העם, Abgabe; tribut: ויש אשר אמרים לוינו כסף לְמִדַּת המלך (נחמ' ה ד).
1 בארמית מנדה: מִנְדָּה בלו והלך לא ינתנון (עזר' ד יג), ואמרו בגמ' (נדר' סב:): אמר ר' יהודה מנדה זו מדת המלך.