ש"נ, סמי' מִדַּת, מ"ר מִדּוֹת, — א) ארך קצוב וקבוע לָמֹד בו ארך הדברים, Mass; mésure; measure : ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מִדָּה אחת לכל היריעת (שמות כו ב).  אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה בַּמִּדָּה ( יהוש' ג ד).  ועשר באמה הכרוב השני מִדָּה אחת וקצב אחד לשני הכרבים (מ"א ו כה).  ותאי השער וכו' מִדָּה אחת לשלשתם וּמִדָּה אחת לאילם מפה ומפו (יחזק' מ י).  כְּמִדַּת השער הראשון חמשים אמה ארכו (שם כא).  ואלה מִדּוֹת המזבח באמות אמה אמה וטפח (שם מג יג).  ואלה מִדּוֹתֶיהָ (של העיר) פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים אמה ופאת נגב חמש מאות וארבעת אלפים וכו' ( שם מח יו).  ומדד אילו ואילמו כַּמִּדּוֹת האלה (שם מ כד). — קַו מִדָּה, הקו שבו מודדים: ויצא עוד קוה1 הַמִּדָּה נגדו על גבעת גרב ( ירמ' לא לח). — קְנֵה הַמִּדָּה: והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב וביד האיש קנה הַמִּדָּה שש אמות (יחזק' מ ה).  חֶבֶל מִדָּה: ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מִדָּה ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה (זכר' ב ה-ו).  — אִישׁ מִדָּה, אנשי מִדּוֹת, איש גדול,  גבה קומה, וכדומ': וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מִדּוֹת (במד' יג לב).  וסבאים אנשי מִדָּה עליך יעברו (ישע' מה יד).  והוא הכה את האיש המצרי איש מִדָּה חמש באמה (דהי"א יא כג). — בֵּית מִדָּה, גדול, מרֻוח: האמר אבנה לי בית מִדּוֹת ועליות מרוחים (ירמ' כב יד). — ב) חלק מלאכה בכמות קצובה: מִדָּה שנית (במלאכת בנין החומה) החזיק מלכיה בן חרם (נחמ' ג יא).  אחריו החרה החזיק ברוך בן זבי מִדָּה שנית מן המקצע עד פתח בית אלישיב (שם כ). — ובדברים מפשטים, מִדַּת הזמן וכדומ': הודיעני יי' קצי וּמִדַּת ימי מה היא (תהל' לט ה). — וכלי מכיל כמות קבועה לָמֹד בו דברים יבשים ולחים: לא תעשו עול במשפט בַּמִּדָּה במשקל ובמשורה מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם ( ויקר' יט לה-לו).  לעשות לרוח משקל ומים תכן בְּמִדָּה (איוב כח כה). — ובתו"מ, במשמ' העקרית, למדת הארך ולדברים יבשים ולחים: אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין (תרומ' א ז).  בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה (ב"ב ז ב).  היה מודד והגיע לגי או לגדר מבליען וחוזר למידתו (ערוב' ה ד).  כל המשפיעין במדה גסה רשאין למכור את הדמאי וכו' איזו היא מדה גסה ביבש שלשה קבין ובלח דינר (דמאי ב ד-ה).  כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה נמי חוזר ( קדוש' מב:). — ועצם הכלי שבו מודדים הדברים: אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן לא יתרום בסאה חציה שחציה מדה (תרומ' א ז).  אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה ר"י אומר אם היה כלי של מדה לא ימלאנו מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יו"ט ונותנן ללקוחות ביו"ט אבא שאול אומר אף במועד עושה כן מפני ברורי המדות וחכ"א אף בחול  עושה כן מפני מצוי המדות (ביצ' ג ח).  שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון וכו' שבע מדות של לח היו במקדש הין וחצי ההין וכו' (מנח' ט א-ב).  מדות הלח והיבש שיעורן באיטלקי וכו' ויש שאמרו במדה גסה מלא תרווד רקב (כלים יז יא-יב).  הין מידה גסה מהין ולמטה מידה דקה (תוספתא דמאי ג יב ).  הפוסק יינו לנכרי ופסק ומדד אע"פ שעתיד למחות את המחצלות ואת המדות מותר ( שם ע"ז ז יז).  כל המנחות שריבה מדת חלות או שחסר מדת חלות או שהיתה מדה חסרה מחברתה (שם מנח' ח א).  האפונין השחורים ובצלים הנמכרים ובני המדינה הנמכרים במידה (ירוש' דמאי ב כב ג).  ת"ר הוא (אבא שאול) כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות וחביריו כנסו ג' מאות גרבי שמן ממצוי המדות (ביצ' כט.).  א"ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות (ב"ב פח:).  אסור לאדם שישהא מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו (שם פט:).  אין מוסיפין על המדות יותר משתות (מנח' עז.). — נטל מִדָּה, מדד וראה כמה היא מדת הדבר: כדי ליטול ממנו (מן הגמי) מדת מנעל לקטן (שבת ח ב).— ומ"ז °מִדּוֹתַיִם: וחוק איפותים, וגם מדותים, ומוצא שפתים, ופדיון נמכרים (רשב"ג, אזהרות). — מדד לפלוני בְּמִדָּה שמדד, שלם לו כמעשהו: וכן מצינו באברהם שבמידה שמדד בה מדדו לו רץ לפני המלאכים וכו' אף המקום רץ לפני בניו (תוספתא ד א). — ובהשאלה, * חִלֵּק את מדותיו, לא מדד מדה אחת בכל דבר, לא היתה לו דעה אחת בשני ענינים: כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר"א מטמא ור"י ורבי נחוניא מטהרים עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי ר' נחוניא מטמא ור"א ור"י מטהרין וכו' אמרו לו לר"א מה ראית לחלוק מדותיך או טמא בשניהם או טהר בשניהם אמר להם מרובה טומאת הבשר מטומאת העצמות וכו' אמרו לו לר' נחוניא מה ראית לחלוק מדותיך או טמא בשניהם או טהר בשניהם אמר להם מרובה טומאת העצמות מטומאת הבשר (עדי' ו ג). — וההפך, הִשְׁוָה את מדותיו: המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח זכרים ונקיבות ר"א אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקיבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית ר"י אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית ר"ע אומר רואה אני את דברי ר' אליעזר מדברי ר' יהושע שר' אליעזר השוה את מדתו ור' יהושע חלק (שקל' ד ז).  אמר ר' ישמעאל חזרתי על כל מידות חכמים ולא מצאתי אדם שמדתו שוה בקטנה חוץ מרבי אליעזר ורואה אני את דברי ר"א מדברי ר' יהושע שר"א השוה את מידתו ור' יהושע חלק (תוספתא יבמ' יג ד).  נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת  רבי אליעזר כשירה כמדת רבי יהושע פסולה (מנח' ט.).  אמרו להם ב"ש השוו מדותיכם אם שיוה לו לטומאה ישווה לו לקרבן ואם לא שיוה לו לקרבן לא ישוה לו לטומאה (נדה עב.). — ג) * כלל קבוע בדבר תורה ומדע: זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה עד שיתקיימו במקומן יבא כתוב שלישי ויכריע ביניהן (מכי' בא ד).  זו מידה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום א' וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד (ספרי במד' ב).  ר' ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת מקל וחמר מגזרה שוה וכו' ודבר הלמד מסופו (בריית' דר' ישמעאל).  שבעה דברים דרש הלל הזקן לפני זקני פתירא קל וחומר וגזירה שוה ובנין אב וכו' ודבר הלמד מענינו אלו שבע מידות דרש הלל הזקן לפני בני פתירא (תוספתא סנה' ז יא).  וכן אמר ר"ש לתלמידיו בני שנו מדותי שמידותי תרומות מתרומות  מידותיו של ר"ע (גיט' סז.).  טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם (מד"ר ויקר' ג). — ד) * דרך ואופן, Art u. Weise; manière; maner : המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות הציבור ינתנו לאומנין בשכרן דברי ר"ע אמר לו בן עזאי אינה היא המדה אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן (שקל' ד ו). — ובמשמ' דרך שראוי לאדם להתהלך בו: העוסק במקרא מידה שאינה מידה העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר העוסק בתלמוד  אין לך מידה גדולה מזו (ירוש' שבת יו יה ג). — ה) *מין וּמְסִבָּה של דבר: ארבע מדות במוכרין מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול  לחזור בו רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו וכו' ( ב"ב ה ו).  שלש מידות בירק פול המצרי שזרעו לירק אעפ"י שהשריש לפני ר"ה וליקטו אחר ר"ה מתעשר כשעת לקיטתו עישורו מעשר מזרעו ועל ירקו מירקו ועל זרעו ואם עשה קציצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר וירקו משעת לקיטתו (תוספתא שבי' ב ו).  ג' מידות בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה מסוכסכת וכו' שחיטתו כשרה עולה ויורד בסכין שוחט בה לכתחילה (חול' יז:).  א"ר לוי אלו בני תשע מדות בני אסנ"ת משגע"ח בני אימה בני אנוסה  בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה (נדר' כ:). — ו)  *במשמ' תכונה וטבע: ארבע מדות בדעות נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד נוח לכעוס וקשה לרצות רשע (אבות ה יא).  ארבע מדות בתלמידים מהר לשמוע ומהר לאבד וכו' קשה לשמוע וקשה לאבד וכו' מהר לשמוע וקשה לאבד וכו' מהר לשמוע ומהר לאבד (שם יב).  ארבע מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה ספוג שהוא סופג את הכל ומשפך שמכניס בזו ומוציא בזו משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת (שם יה).  כך היתה מדתו של רבן גמליאל כשהוא נכנס (לביהמ"ד) ואומר שאלו בידוע שאין שם קנתור (ספרי דבר' טז).  הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים (ביצ' טז.).  שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה זו היא מדה טובה בנשים ( ערוב' ק:).  מנהיג שלהן במדין נתגדל נדע מהן מה מדותיו אמרו לו זקני מדין אין כחו אלא בפיו (מד"ר במד' כ). — וי"ג מדות של אלהים, רחום וחנון וכו': א"ר יהודה ברית כרותה לי"ג מדות (שמי שמזכיר אותן) שאינן חוזרות ריקם (ר"ה יז:).  א"ר סימון י"ג מידות רחמים כתובים בהקב"ה וכו' אל רחום וחנון וגו' (פסיק' רבתי טז). — ז) * נטייה ומנהג: ארבע מדות באדם האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית וכו' שלי שלך ושלך שלי עם הארץ שלי שלך ושלך שלך חסיד שלי שלי ושלך שלי רשע (אבות ה י).  ארבע מדות בנותני צדקה הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו יתן ויתנו אחרים חסיד לא יתן ולא יתנו אחרים רשע (שם יג).  ארבע מדות בהולכי לבית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו הולך ועושה חסיד לא הולך ולא עושה רשע (שם יד).  אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן (שבת קכ.). — ולדבר לא בע"ח: הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם ולא צמחה וכו' שמשעה שגזרתי על הים שמא שינה את מדותיו ואומר אעלה ואציף את העולם (ספרי דבר' כו). — ח) * דרך מנהגו עם זולתו, וכדומ': מידת טובה מרובה ממידת פורענות אחד מחמש מאות במידת פורענות הוא אומר פוקד עון אבות על בנים במידת טובה הוא אומר ועושה חסד לאלפים הוי מרובה מידת הטוב ממידת הפורענות אחד מחמש מאות (תוספתא סוט' ד א).  האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו וכו' ר' יצחק בשם ר' סימון (אומר בשביל זה משתקין אותו מפני שהוא) כקורא תיגר על מדותיו של הקב"ה וכו' ר' יוסי בשם ר' סימון (אומר מפני שהוא) כנותן קיצבה למדותיו של הקב"ה (ירוש' ברכ' ה ט ג).  ותתאזר בחנינותך ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך (בבלי שם יו:).  בכל דין שדנך בין מדה טובה ובין מדה פורענות (שם מח:).  בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח (שם ה.).  בא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם מידת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו לזה יפה ולזה קשה אבל הקב"ה אינו כן וכו' (ערוב' נד.).  בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו וכו' אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים (יומ' פו:).  שכל מידותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה (סנה' צ.).  תפלתן של צדיקים מהפכין מדת אכזריות למדת רחמנות (מד"ר במד' י).  לפי שאין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם מדת בשר ודם מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום והקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור (שם שמות ל). — מִדַּת הַדִּין וּמִדַּת הָרַחֲמִים, הנהגת העולם על פי מה שהדין נותן, או מה שראוי מפני רגש רחמים: (כתוב) כי הנה יי' יוצא ממקומו יוצא לו ממידה למידה יוצא לו ממידת הדין ובא למידת רחמים (ירוש' תענ' ב סה:).   יה"ר  מלפני שיכבשו רחמי את כעסי וגו' ואתנהג עם בני במדת רחמים (בבלי ברכ' ז.).  אמרה מידת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו (שבת נה.).  אמר לפניו ר"ש בן אליקים רבי יודע אני בך שאין מדת הדין אתה עושה אלא מדת רחמנות (כתוב' נ:).  וכי מאחר שאנו מחכים (להמָּשיח) והוא מחכה מי מעכב מידת הדין מעכבת וכי מאחר שמידת הדין מעכבת אנו למה מחכין לקבל שכר (סנה' צז:).  אמרה מידת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל וכו' לא עשיתו משיח חזקיה וכו' תעשה משיח (סנה' צד.).  אשרי אדם שנגעו בו יסורים וכבש כעסו ולא קרא תגר אחר מדת הדין (פסיק' רבתי מז).  שאלו גלה להם (הקב"ה למלה"ש) שהרשעים עומדים הימנו (מאדם) לא היתה מדת הדין נותנת שיברא (מד"ר בראש' ח).  אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים (יהיו חוטאים רבים) במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמד (שם יב).  אמר ר' יהושע בן לוי כשבראו (את אדה"ר) בראו במדת הדין ובמדת הרחמים וכשטרדו טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים (שם כא).  אותה מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב"ה ומתחה כנגד המצריים (שם לה).  בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם שהוא יכול לומר למידת הדין דיו אני נוטלו ומכפר עליהם (שם מד). — ובמשמ' הישֶׁר הראוי: כך היא מדת הדין נותנת מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב (יומ' מג:). — וכמו"כ בהלכות ומשפטים, מִדַּת הדין, מה שהדין מחיֵב: (החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו והחוכר מן הגוי מעשר ונותן לו) תפשה מדת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה מידת הדין בחוכר מישראל (ירוש' דמאי ו כה:).  א"ר בא תחומין עשו למידת הדין (שם מע"ש ב נג ג).  (אם לא יחלקו לפי הסכום) נמצאת מדת הדין לוקה (שם ב"ק ד ד.).  זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב אלא במיעוט א"ר יוסי במקום אחר הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב (שם ה ד ד).  אמר לפניו ר"ש בן אליקים רבי יודע אני בך (בזה שפסקת להזין את היתומות ממטלטלין) שאין מדת הדין אתה עושה אלא מדת רחמנות ( כתוב' נ:). — עמד, העמיד על מִדּוֹתָיו, הקפיד ולא מחל על כלום: מימי לא קבלתי מתנות ולא עמדתי על מדותי (מגי' כח.).  שלשה הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו (פסח' קיג:). — העביר על מִדּוֹתָיו, וִתֵּר, לא הקפיד ומחל חוץ משורת הדין: כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו (יומ' כג.).  לא מפני שזה (ר' עקיבא) גדול מזה (מר"א) אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו (תענ' כה:).  ט) *חק, דין: מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד (ב"ק ז א). — ובמשמ' קנין וסגולה: ר"ש בן מנסיא אומר אלו שבע מדות (נוי וכח ועשר וכו') שמנו חכמים לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובניו (אבות ו ט) — ובמשמ' ענין: אמר רבא (בשביל זה אומרים יוצר אור ובורא חשך) כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום (ברכ' יא:). — י) * מעמד ומצב: צא וראה איזו דרך מביאה את האדם לחיי העוה"ב הוי אומר זו מדת יסורין (מד"ר בראש' ט).  אין לך מדה קשה מן העניות (שם שמות לא).  גדול השלום שלא ברא הקב"ה מדה יפה כמו השלום (שם במד' יא).  בר קפרא אמר אין לך אדם שאינו בא למדה זו (שהעשיר יעני והעני יעשיר) ואם לא הוא בא בנו ואם לא בנו בן בנו (שם רות, ותאמר לה). — יא) * הַמִּדּוֹת, הנטיות הנפשיות והמנהגים המוסריים של האדם: אלו המידות הטובות שלמדו ישראל ע"י הצרות והשמדות (מדר' שה"ש ז יד, הוצ' גרינה').  נועם המדות יציל בעליו מן הצרות ורוע המדות יפיל בעליו במכמורות (מוסרי הפלסופ' ב א).  במדות האנוש אין כענוה, והיא יפה לכל משכיל ונאוה (ר"י חריזי, תחכמ' יט).  אמת כי הזריזות אין כערכה ואשרי איש אשר ילך בדרכה, ומדות היקר כלן שפחות ולהן הזריזות היא כמלכה (שם).  אם לא ירחק מן המדות המגונות ומהבלי התענוגים הגופנים וכו' לא יוכל שכלו לצאת מן הכח אל הפועל (רוח חן ג).  ואתה כאשר תעיין כל המעלות אשר יצוו בהן מניחי ספרי המדות תמצאם בתורה יותר שלמות (אמונה רמה ו ג).  ויזקק מדותיו זקק רב וימעט תאוותיו (ר"י מודינא, ארי נוהם כח). — יב)  °חָכְמַת הַמִּדּוֹת, חכמת ההנדסה, Geometrie : ואין יכולת במשכיל לדעת כל זה אם לא ילמוד חכמת המזלות וידע מהלכי החמה והלבנה גם לא ידע חכמת המזלות אם לא ילמוד בתחלה חכמת המדות כי היא כמו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ובעמדו על המזלות והתקופות אז יכיר מעשה שם הנכבד (ראב"ע, יסוד מורא א).  רק היודע חכמת התולדות וכל ראיותיה וחכמת המבטא לדעת הכללים שהם שומרי החומות וחכמת המזלות בראיות גמורות מחכמת החשבון וחכמת המדות וחכמת הערכים אז יוכל לעלות אל מעלה גבוהה לדעת סוד הנפש (שם).  וחכמי המדות אומרים אם האלכסון ז' יהיה הקו הסובב כ"ב (הוא, ספר השם ו).  והנה חכמי המזלות החלו מחצי היום עד חצי יום אחר כ"ד שעות וזהו יום שלם בחשבונם והוא אמת לצרכם בעבור שני דברים לא יבינום רק חכמי המדות (הוא, אגר' השבת ג).  דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות (תוספ' ערוב' יד.).  ובני אדם חכמי המדות אמרו דכל מרובע ב' קוים וכו' (ר"ש כלא' ה ה). — ואמר המליץ: כי בסוד הרפואות, אגלה נפלאות, ובחכמת המדות, בניתי בית מדות (ר"י חריזי, תחכמ' לו). —  יג) °בחכמת השיר, קצב ומשקל של ההברות לנעם השמיעה: שקצת מזמורי תלים הם שירים בעלי שלש מדות וקצתם בעלי ארבע וכו' ושהקינות הם ג"כ שירים בעלי מדה אך משונים זה מזה כי איכה ישבה ואיכה יעיב הם של שלש מדות נכללות בפסוק אחד ואני הגבר שלש של שלש שלש וכו' לפי החכמים האלה לשוננו הקדוש בטבעו ומנהגו מימים ראשונים איננו מרחיק השירים בעלי מדה ושקל לא בלבד מטעם הקול אשר בו ישוררו אותם וכו' אבל מבחינת הדברים עצמם ושנמצאו מהם בכתבי הקדש ועכ"ז שאלתי את פי רבים מחכמי הדור הידעו למצוא ולהכיר בהם איזו מידה ומשקל ואין מגיד לי וכו' ולבי אומר לי כי יש בלי ספק מדות וערכים לשירי הקדש שזכרנו אך אינם נתלות במספר התנועות שלמות או בלתי שלמות כפי השירים הנהוגים עתה בינותינו וכו' אבל ערכיהם ומדותם הם במספר הענינים וחלקיהם מנושא ונשוא וכו' יש אשר יהיה המאמר בעל שתי מדות ועם השני הדבק בו תהיינה ארבע ויש שיהיה בעל שלש ועם השני שש מדות תמימות תהיינה (רמ"ע מפאנו, מאור עינים ס). — יד) °שכל נפרד אלהי: אותה מידה הממונה על כך (על הבת-קול) יודעת בשבעים לשונות מפני שעשויה להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות פעמים לזה ופעמים לזה (רש"י סוט' לג.). — יה) °בחכמת הקבלה, כנוי להספירות: מוסכם בין המקובלים כלם לקרא הספירות בשם מדות (ר"א אירירו, שעה"ש א ז).  והשמות ששמו המקובלים לאלה הב' בחינות שזכרנו הם אין סוף המורה על הרצון שהוא ביכלתו והוא בלי סוף ותכלית בכל ספירותיו ומה שרצה ע"ד תכלית נכלל במדות פרטיו שנקבוהו המקובלים המדות בשמות והם נקראים ספירות והן כמו החסד והדין והרחמים וכיוצא בהן וכל פרטי תנאיהם והן הן מדות הרצון המוגבלות וכו' שנבקש להבין ולידע ענין המדות האלה ואיך הבריאה יצאתה על פיהם (רמח"ל, חוקר ומקובל).