1, ש"נ, — א) כנוי של גנאי למלכות בבל: ונשאת המשל הזה על מלך בבל (בנפלו) ואמרת איך שבת נגש שבתה מַדְהֵבָה2 שבר יי' מטה רשעים שבט משלים מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים (ישע' יד ד-ו). — ואמר הפיטן: טלאי ממכלה, גזורים עד תכלה, והייתי לאכלה, בפי מדהבה (אפר' בר"י, סליח' מוס' יוה"כ, אני אני). ראה כי מדהבה נותי השמה, ואלוף אהליבמה נתנני שמה (ר' אברהם, שחר' יוה"כ, אפסו אמונים). — ב) °רָשׁוּת נגשׂת ולחצת ומטלת הרבה מסים כבדים על העם: נלאתי נשוא עול מדהבה, נואמת מדוד והבא הבאה רבה (רגמ"ה, סליח' יום ד', איה כל). פליאה בעיני נשגבה, למדהבה היש קצבה, הנה קמה וגם נצבה, צועקת הבא מדוד, אומרת לי מה לך נדוד (אפרים בר"י, אלהי בך אחבק). וברוך אשר הניחכם מעצבכם ומרגזכם והשבית מכם נוגש ומדהבה כאשר ירד לשאול תחתית אל ירכתי בור המרשיע וכו' (שו"ת הרא"ש ו כב). — ג) °מסים כבדים: תמיד היינו מן המשפיעים ולא מן הנשפעים ומעת חסרנו כל אלה מרוב צרות ויגונות ומדהבות כבדות תכופות וסמוכות (אגר' ק"ק פוזנ' לק"ק ברלין משנ' תצח). וכל היום עומסין עלינו מדהבות כבדות ומרובות (פנקס פוזנא תצו–תצח).
1 עי' הערה לקמן.
2 רוב התרגומ' הקדומים תרגמו מלה זו במשמ' נגישה ומסים. ת"י: תקוף חייבא, וכך תרגם גם מטה רשעים, וגם עֶברה. חכמי התלמוד דרשו אותה כאלו היתה מרככת ומצמצמת מן מדוד והָבֵא, ר"ל מדוד הרבה מסים והבא אותם לאוצר המלכות. רסע"ג, ריב"ג ואחרים פרשו מלשון זהב, ואמרו שהכונה גביית זהב. ורוב החדשים אמרים כי הנוסחה האמתית היא מרהבה, והוא כפל מן נגש, כמו ירהבו נער בזקן שהוא כפל מן ונגש איש באחיו.