1 משק' מַשֶּׁה, במם חרוקה.  ועי' הערה לקמן.

2 הקדמונים פרשו מלה זו במשמ' דין ומשפט.  ת"י:  ומתחברין למיתב על דינא.  ובמשמ' זו תרגמו גם השבעים ϰριτηρίου, והולג' sedetes in judicio.  וכן רש"י.  אבל, כבר הרגישו גם קצת הקדמונ' בדחק פרוש זה, כי אין שום מקום לענין דין ומשפט כאן בספור הלכי דרכים בשעת המלחמה.  ולכן אמר רד"ק:  ישבי על מדין שם דרך היה ידוע אצלם או הוא שם עיר הנזכר בספ' יהושע.  וכעין זה גם רלב"ג.  אבל גם זה דחוק, שהזכיר דוקא דרך זה או עיר זו.  ומהחדשים, הנה החכם הגרמני הילר (Hiller) בראשית המאה העברה למספרם המציא חדוש והוא כי מדין הוא מ"ר מן מדו בד, במשמ' לבוש, ובהיות שאין מקום ללבוש כאן אמר כי עקר משמ' מד הוא יריעה בכלל, והכונה במדין פה מרבדים וכדומה, והישבים על מדין הם חשובי העם היושבים על מרבדים.  ולסברתו זו של הילר הסכים גם גזניוס, ואח"כ קבלוה כל החדשים, ובכל המלונים החדשים מתרגמים מד בלי כל פקפוק Teppich, carpet, ומראים מקום לשופט' ה י.  אבל סברה זו, שאין לה כל יסוד, אינה מוציאה את הכתוב מדי דחקו, כי גם ליושבים על מרבדים אין שום מקום כאן בפרט בין הרוכבים על אתונות והולכי הדרכים.  וכבר הזכיר רד"ק את שם העיר מִדִּין שנמנתה בספר יהושע טו סא בין ערי יהודה, ובודאי אין להניח כי היא נקראה ע"ש יריעות ומרבדים.  אבל רמז לפרוש האמתי של מלה זו נמצא בהמסורה שהביא כבר רד"ק וז"ל:  מדין ג' מג' לישני מדין וסבכה יושבי על מדין להטות מדין חד לשון קרתא חד לשון ארח חד לשון דין.  ע"כ.  מזה נראה שהמסורה פרשה מדין זה במשמ' נרדפת לארח, דרך, ופרוש זה נאות לפי הענין, אלא שאין ספק בדבר כי אין הכונה פה לדרך סתם אלא למקום מיוחד שעוברי דרכים רגילים לשבת שם, וזוהי משמ' האמתית והמדיקה של מלה זו.  כי דגש הדלת בה להשלמת אות חסרה בינה ובין המם שלפניה, ובהיות שדרך נון פ"פ לנפל בעברית במשק' מִפעָל, בפרט לפני ע"פ ד ט ת, כמו מַדּוחים, מן נדח, מִדּה במקום מנדה, מִטּה, מַטּה, מַתַּן, רגלים לדבר כי גם במלה מדין האות החסרה היא נ, ויהיה השם בשלמותו מִנדין, והוא, כמו שכבר אמרו החדשים, מ"ר בצורה ארמית, ויהיה איפוא היחיד מִנְדֶה, והוא בערב' מנדי مندى, ואמר אלג'והרי בערך נדי:  ונדת אלאבל אד' ארעת פימא בינ אלנהל ואלעלל ואלמנצ'ע מנדי, ע"כ, ובעבר':  נדת הגמלה רעה בין השתייה הראשנה והשנייה, והמקום (ששם רועה הגמל בין שתי השתיות הוא) מנדי.  והביא אלג'והרי בשם אלאצמעי לאמר:  ואח'תצמ חיאנ מנ אלערב פי מוצ'ע פקאל אחדהמא מרכז רמאחנא ומח'רג' נשאינא ומשרח בהמנא ומנדי ח'יאלנא, ע"כ, ובעבר':  והתקוטטו שני השבטים מהערבים על מקום אחד ואמר אחד מהם:  (זה) מרכז רמחינו ומוצא נשותינו ומרעה בהמתינו ומנדי סוסינו.  ובלשאן אלערב, בזה הערך:  וקיל אלתנדיה אנ תורדהא פתשרב קלילא ת'מ תג'י בהא תרעי ת'מ תרדהא אלי אלמא' ולמוצ'ע מנדי קאל עלקמה בנ עבדה תראדי עלי דמנ אלחיאצ' פאנ תעפ פאנ אלמנדי רחלה פרכוב, ע"כ, ובעבר':  ואומרים אלתנדיה הוא כשתביאה (את הנאקה) להשקת ותשתה מעט ואח"כ תוליכה ותרעה ותחזירה להמים והמקום (ששם תרעה הוא) מנדי, ואמר עלקמה בן עבדה:  תלֻטף (הנאקה) על שארית המים בברכה וכאשר תחדל הנה המנדי רחלה ורכוב.  והנה בפרוש סוגר הבית הזה נחלקו חכמי הערבים.  יעקב אמר כי רחלה ורכוב הן שתי גבעות, והכונה כי המנדי הוא בין שתי אלה הגבעות.  והמדקדק הגדול שיבויה אמר כי רחלה ורכוב כמשמעם, ר"ל אוכף ורכיבה, והכונה היא שהמנדי שלה הוא לחבוש עליה האוכף ולרכוב.  עכ"פ, בין לפי פרוש ראשון בין לפי האחרון, המנדי נזכר בענין הליכה ורכיבה בדרך.  ומלבד השם מנדי יש עוד השם נדוה ندوة, ופרושו:  מוצ'ע שרבה קריב לא יתעב פי טלב אלמא, ר"ל מקום שתייה קרוב לא ייגע לבקשת המים.  והנה השם מנדי ונדוה והפעל נדי הובאו בהמלונים הערבים בשרש נדי שמשמש בעקרו במשמ' קרא בפרט לאספה, ונראה כי הם סברים כי ממושג זה נסתעף גם השם מנדי, אעפ"י שהוא קצת דחוק.  ובעבר' אין השרש נדי במשמ' זו ידוע לנו, אבל, בכלל לא מצאנו עד כה אינו ראיה, ואפשר שהוא מסתתר באיזו מלה בהמקרא שלא ידוע פרושה, ואולי מזה הענין ידעתיך בשם, ואדעך בשם שמות לג יב-יז, קראתיך בשם.  וכבר פרש ריב"ג ומודיעים להלל ומרימים קול.  ושנית, כבר העירותי בערך חצץ, כי בשירה זו, שהיא בודאי קדומה מאד, נשארו הרבה מלים קדומות משרשים שהפעלים מהם יצאו מהשמוש אח"כ.  עכ"פ כל העדיות שהובאו למעלה מעידות עדות שאין ספק בה, כי השרש נדי והפעל נדי במשמ' האחרת שמשו עוד במשמ' המרעה והשתייה של הגמלים והשמות מנדי ונדוה למקומות המרעה והשתייה.  ואפשר שבעבר' היה כלול במדה שני הענינים, גם המרעה וגם השתייה, והגַמָּלים והפרשים בלכתם בדרך היו יושבים שם יחד עד אם כלו גמליהם וסויהם לאכול ולשתות.