1, ש"נ, מ"ר מוֹטוֹת, מֹטֹת, —  א) כ"א מבדי העץ או הברזל של העֹל:  ואשבר מֹטֹת עלכם (ויקר' כו יג). —  ובהרחבה עֹל:  עשה לך מוסרות ומֹטוֹת ונתתם על צוארך (ירמ' כז ב).  ויקח חנניה הנביא את הַמּוֹטָה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו (שם כח י).  כה אמר יי' מוֹטֹת עץ שברת ועשית תחתיהן מֹטוֹת ברזל (שם יג).  וידעו כי אני יי' בשברי את מֹטוֹת עלם והצלתים מיד העבדים בהם (יחזק' לד כז). —  ואמר הפיטן:  שלוה קרא לשבורה ושמוטה, בריח גדע שבור מוטה, רפא שבריה כי מטה (אליהו בר"ש, סליח' ה עשי"ת, אתה חלקי).  למה תישן ובני דישן וניני יקשן רדו רדה, נפשי נקטה מעוֹל ומוטה, כי בי נטה אל אל ידו (ר' שמואל, אהבה, שננו לשונם). —  ובכלל כמו מוֹט:  וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר יי' בכתפם בַּמֹּטוֹת עליהם (דהי"א יה יה). —  ובפרט *מוֹט קטן:  שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה אבל מביא בידו אברים אברים (ביצ' ג ג).  ואין מוכרין אותה (את הנבלה) מחרוזות מחרוזות אבל מביאין אותה חתיכות חתיכות על גבי מוטות (תוספתא שבי' ה ח).  היו סובלין אותן (את הפרים הנשרפים) במוטות (פסח' פה:). —  ב) בהשאלה, במשמ' עָוֶל, חמס, נגישׂה, Unrecht; injustice; tyrany:  הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוֹטָה ושלח רצוצים חפשים וכל מוֹטָה תנתקו (ישע' נח ו), ועי' מֻטָּה. —  ג) °שה"פ מן מוֹט:  אם ימוט אין מוטתו מוטה לעולם אלא מתמוטט ועולה (רש"י תהל' טו ה).  אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד (הוא, ויקר' כה לה). —  °מוֹטַת עגלה, בד ארוך מחבר באמצע פני העגלה יאסרו אלין את הסוסים מזה ומזה:  מעץ האסאגיי יעשו רמה יד גם מוטת עגלה אשר בין הסוסים תפריד (שבי"ע ב, האטטענטאטען).