, פ"ע, מָךְ, יָמוּךְ, —  בהשאלה, מָךְ פלוני, ירד מנכסיו, נעשה עני, verarmen; dev. pauvre; bec. poor:  כי יָמוּךְ אחיך ומכר מאחזתו (ויקר' כה כה).  וכי יָמוּךְ אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו (שם לה).  וכי יָמוּךְ אחיך עמך ונמכר לך (שם לט).  וכי תשיג יד גר ותושב עמך וּמָךְ אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך (שם מז). —  הוא מָךְ מהערך, אין בידו לתת לפי הערך:  והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים ואם מָךְ הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן (ויקר' כז ז=ח), ועי' מכך. —  ובמדר':  אדם שהוא חוטא מה הקב"ה עושה תחלה מביא עליו עניות ומוכר שדהו חזר בו יפה ואם לא חוזר ומוכר את ביתו חזר בו יפה ואם לאו מוכר את עצמו וכו' כל כך למה על שמך בעונות (תנחומא בהר  ג). —  °מָךְ הצבע, כהה עינו:  אז ירחץ (מי שהצביע שערותיו) במרחץ וימרוק ראשו וזקנו בעפצים כתותים היטב עד תמוך הצבע אחרי כן ירחץ וישוב למראה עלומיו (אסף 152, כ"י מינכן).

—  נִפע', *נָמוֹךְ, נְמוֹכָה, נְמוֹכִים, נְמוֹכוֹת, —  במשמ' העקרית, היה שפל:  וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים (כלא' ד ז).  ערוגה שמקצתה נמוך ומקצתה גבוה לא יזלף מן הנמוך שבה לגבוה שבה וישקנה (תוספתא מו"ק א א).  מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים ארז ואזוב (מד"ר במד' יט). —  ובהשאלה, רוח נְמוֹכָה:  עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה (אבות ה יט).  יה"ר מלפניך ה' אלהי שתתן לי לב טוב וכו' ונפש שפלה ורוח נמוכה (ירוש' ברכ' ד ז ד).  וכל מי שהיו מוצאין אותו חכם עניו שפוי עין טובה נפש שפלה רוח נמוכה לב טוב וכו' היו מושיבין אותו בבי"ד שבהר הבית (שם סנה' א יט ג).  בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבשעה שביהמ"ק קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו (הקריב) מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם (סוט' ה:). —  וקול נָמוֹךְ:  עד השקיפה היו אומרים קול נמוך מיכן והילך היו אומרים קול גבוה (ירוש' מע"ש ה נו ד).  בראשונה היה אומרו (את שם המפרש) בקול גבוה משרבו הפרוצין היה אומרו בקול נמוך (שם יומ' ג מ ד).

—  הִפע', *הֵמִיךְ, השפיל, הוריד:  כל זמן שמגביה (משה) ידו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפקד משה לעשות כן וכו' וכשהוא ממיך ידיו עתידין ישראל להמיך בדברי תורה שהן עתידין להנתן על ידיו (מכי' בשלח, עמלק א).  כאן הקב"ה ממיך ומשה מגביה אבל במעשה העגל הקב"ה מגביה ומשה ממיך (ספרי במד' צ).  דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא ממיך את עצמו (שם דבר' מח).