*1, ש"ז, מ"ר מוֹכִים, כל דבר רך כמו צמר ונעֹרת או פקיעי בגדים וכיוצא בזה:  יוצאה אשה בחוטי שער וכו' במוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה (שבת ו ה).  אין טומנין (את החמים) לא בגפת וכו' ולא במוכים ולא בעשבים בזמן שהן לחים (שם ד א).  הסל והכלכלה שמילאן תבן או מוכין (כלים כב ט).  קצצו (את הבגד) ועשאו מוכין (נגע' יא יב).  תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שהוא סופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צרכו (ספרי דבר' מח).  סך אדם שמן על גבי מכתו ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית ויתן על גבי מכתו (תוספתא תרומ' ט יג).  יוצאין במוך ובספוג שעל גבי המכה (שם שבת ה ג).  נותן אדם מוך יבש וספוג יבש על גבי מכתו (שם יב יד).  ואין לוקחין מן הסורק מוכין מפני שאינן שלו (שם ב"ק יא יב).  כורכין אותו במוכין של צמר ונותנין אותו בתוך איטני של עופרת (שם סוט' יה א).  שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה (שם נדה ב ו).  כיצד בודקין אותה מביא שפופרת ונותן לתוכה מכחול ומביא מוך ונותן בראש המכחול (שם ח ב).  עשה לו רב חייה בר אשי בית יד למוך שבאזנו (ירוש' שבת ו ח ג).  אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביו"ט (בבלי שם מח.).  אמר רשב"ג בנות מלכים טומנין (את השליא) בספלים של שמן בנות עשירים בספוגים של צמר בנות עניים במוכין (שם קכט:).  אשה מזנה  משמשת במוך כדי שלא תתעבר (יבמ' לה.).  אתה ישן ע"ג מוכין והוא ישן ע"ג קרקע (ערכ' ל:).  לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישא שמא יבוא לידי סחיטה (ערוך, ערך הדק).