פ"ע, מָט, מָטָה, מָטוּ, תָּמוּט, תְּמוּטֶינָה, מָטִים, — מָטָה הארץ, ההרים וכדומה ברעש, נטתה, נעה הנה והנה, schwanken; chanceller; to totter : פור התפוררה ארץ מוֹט התמוטטה ארץ (ישע' כד יט).  על כן לא נירא בהמיר ארץ וּבְמוֹט הרים בלב ימים (תהל' מו ג).  הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מָטָה (שם ס ד).  כי ההרים ימושו והגבעת תְּמוּטֶינָה (ישע' נד י). — ובתו"מ: לא נפלו (כותלי ביהמ"ד) מפני כבודו של ר' יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין (ב"מ נט:).  אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטת מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד (מד"ר בראש' עו). — וממלכות, נזדעזעו: המו גוים מָטוּ ממלכות נתן בקולו תמוג הארץ (תהל' מו ז). — והחסד מָט: וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תָמוּט אמר מרחמך יי' (ישע' נד י). — ובמליצה, מָטָה רגלו של פלוני, היה קרוב לנפול, היה בצרה: לי נקם ושלם לעת תָּמוּט רגלם כי קרוב יום אידם (דבר' לב לה).  אם אמרתי מָטָה רגלי חסדך יי' יסעדני (תהל' צד יח).  כי אמרתי פן ישמחו לי בְּמוֹט רגלי עלי הגדילו (שם לח יז). — ובהשאלה, מָטָה ידו של פלוני, ירד מנכסיו, נעשה עני: וכי ימוך אחיך וּמָטָה ידו עמך והחזקת בו (ויקר' כה לה). — פלוני מָט לפני פלוני, נפל לפניו: מעין נרפש ומקור משחת צדיק מָט לפני רשע (משלי כה כו). — ובמדר': כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחית כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע (מד"ר בראש' עה). — מָט להרג, עתיד להֵהרג: הצל לקחים למות וּמָטִים להרג אם תחשוך (שם כד יא).

— נִפע', נָמוֹט, נָמוֹטוּ, אֶמּוֹט, תִּמּוֹט, יִמּוֹט, יִמּוֹטוּ, — כמו קל, נָמוֹט הפסל וכדומ', נטה ונפל: עץ לא ירקב יבחר חרש חכם יבקש לו להכין פסל לא יִמּוֹט  (ישע' מ כ). ויחזקהו (את הפסל) במסמרים לא יִמּוֹט (שם מא ז). — ובע"ח: מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בל יִמּוֹט (איוב מא יה). — והארץ, ברעש וכדומ': יסד ארץ על מכוניה בל תִּמּוֹט עולם ועד (תהל' קד ה).  לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים וכו' אלהים בקרבה (בקרב ירושלם) בל תִּמּוֹט (שם מו ג-ו).  אף תכון  תבל בל תִּמּוֹט (שם צג א).  יִמּוֹטוּ כל מוסדי ארץ (שם פב ה). — ובהשאלה, נָמוֹטוּ פעמיו, נכשל, נטה מדרך הטוב: תמך אשורי במעגלותיך בל נָמוֹטוּ פעמי (תהל' יז ה).  — ונָמוֹט פלוני, נפל, באה עליו צרה: אמר בלבו בל אֶמּוֹט (שם י ו).  צרי יגילו כי אֶמּוֹט (שם יג ה).  כי המלך בטח ביי' ובחסד עליון בל יִמּוֹט (שם כא ח).  ואני אמרתי בשלוי בל אֶמּוֹט לעולם (שם ל ז).  צדיק לעולם בל יִמּוֹט ורשעים לא ישכנו ארץ (משלי י ל). — ואמר ב"ס: עשיר נמוט נסמך מרע ודל נמוט נדחה מרע (ב"ס גני' יג כא).

— הִפע', הֵמִיט, יָמִיטוּ, — הֵמִיט דבר על פלוני, הפילו עליו: ימיטו1 עליהם גחלים באש יפלם (תהל' קמ יא). — ובתו"מ: איזו היא ספינה גדולה כל שאינה יכולה להמיט באדם (זבים ג ג).  צדיק ממיט עצמו לפני רשע (מד"ר בראש' עה). — ודבר מפשט: מקול אויב מפני עקת רשע כי יָמִיטוּ עלי און ובאף ישטמוני (תהל' נא ד). 

— הִתפ', הִתְמוֹטֵט, הִתְמוֹטְטָה, — התמוטטה הארץ ברעש: פור התפוררה ארץ מוט הִתְמוֹטְטָה ארץ נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה (ישע' כד יט-כ). — ובתו"מ: כשעמד הקב"ה ואמר אנכי יי' אלהיך היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות (מכי' יתרו, בחדש ה).  אמרו (דור הפלגה) א' לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה סמוכות אחד מן הצפון ואחד מן הדרום (מד"ר בראש' לח).  אם ראתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד (שם עו).  כביכול ירד הקב"ה לסיני ליתן הדברות שלא יהיה העולם מתמוטט (שם שמות כט).  כשיעלה אדם בספינה אם גדולה היא אינה מתמוטטת (ערוך, ערך מט). — ובהשאלה: לא יחכם שונא תורה ומתמוטט במסער כאניה (ב"ס גני' לו ב).  אמר ר' חמא בר' חנינא אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל (ברכ' לב.).  וכי גבורה היא שאדם אומר לכשיתמוטטו שונאיהם של ישראל אני פורע מהם (מד"ר אסת' א). — והנכסים הִתְמוֹטְטוּ, התחילו לנפֹּל, להֵאבד: הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין (והלא ראינו שלא מלוים ברבית ובכ"ז) מתמוטטין א"ר אלעזר הללו (של לא מלוים ברבית) מתמוטטין ועולין והללו מתמוטטין ואינן עולין (ב"מ עא.).  בראותכם ממונכם מתמוטט תתאזרו ותשתקעו ביותר בשיטופו של ממון (דברי חכמי' ודעת חכמה ב יד).