*, ש"ז, מ"ר מַזִּיקִים, —  א) מי שמזיק לחברו:  וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ (ב"ק א א).  חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק (שם ב). —  ובע"ח מזיקים:  לרבות מזיקי ביתו כגון יתושים ופרעושים וזבובים (מד"ר בראש' לד). —  ב) * כנוי להשדים:  עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון וכו' ויש אומרים אף המזיקין (אבות ה ו).  מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקין (ברכ' ג.).  אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין (שם ו.).  י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין ומן המזיקין וכו' (ב"מ קז:).  ר' אבהו אמר (מה שנאמר ושמר רגלך מלכד) מן העבירה רבי לוי אמר מן המזיקין (מד"ר בראש' א).  לא תירא מפחד לילה מן אגרת בת מחלת ומרכבתה ולא מכל המזיקים המושלים בלילה (שם במד' יב).  אמר ר' ברכיה יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף (שם).  בשעה שבאו השונאין להחריב את ירושלם היו שם ששים רבוא של מזיקין והיו עומדים על פתחו של היכל לפגוע בהם (שם דבר' א). —  ומצוי בסהמ"א:  הברכים שמתעייפין מפני המזיקין שסומכין עליהם (ערוך, ערך שה).  רב אחא חסיד מלומד בנסים שהרג המזיק שהיה בבית מדרשו של אביי (ספ' יוחסין א).  כל הרואה מזיקים ונוגע באש קודם שיוציא דבור מפיו ואינו מגיד לשום אדם מה שראה לא יוזק ולא ימות (ספ' חסידים רלה).  משביע אני אותך מזיק שלא תזיקני ולא תזיק לשום אוהבי (שם רצו).  כי ליל שמורים הוא (ליל פסח) מן המזיקים (רמ"א, שו"ע או"ח תפא ב).  והלכו שניהם (המוהל והשֵּד) יחד בעגלה וכשהגיע אל היער היה המזיק מוליך אותו בארץ אשר לא עבר בה איש וכו' ולא הרגיש המוהל שזה בעה"ב היה שד ומזיק וכו' ויהי לעת ערב באו הרבה אנשים ונשים מכפרים בסוסים ובעגלות כדמיון אנשים והיו כולן מזיקים ומשחיתים (קבהישר, פרק כה).  ואחר כמה שנים בא כלב אחד וכו' שחור מכוער מאד וכשראו אותו האנשים היו מפחדין מפניו כי פניו היה כמו מזיק והיו תמיד מגרשין את הכלב ההוא (שם לד).  ג) בלשון המון העם, כנוי לכל מי שדרכו להזיק, ובהרחבה לאדם חריף וחרוץ וזריז מאד, וכנוי של חבה לילד חריף ושובב.