°, ש"ז, מ"ר מְחַבְּרִים, —  א) מי שמחבר דברים יחד בכלל:  מחבר התרופות (אסף הרופא כד, כ"י).  וכבר הסכימה דעת מחבר לשון הקודש להיות חצי האותיות עיקרים לעולם וכו' האות הנקרא בית יתכן שתקנו המחבר אחר האלף (ראב"ע צחות, שער האותיות). —  ב) בפרט מְחַבֵּר ספר:  ואעפ"י שאמרו רבים מן המחברים באחד מן חלכאים חלך לא יתכן (תשו' דונש על רסע"ג 28).  אמר המחבר התלמוד נחלק לשני חלקים (ר"ש הנגיד, מבוא התלמוד).  וכתב נמי אחד מן המחברים הכי (שו"ת הרי"ף רד).  וכתב אחד מן המחברים ז"ל הכי (השטר' לר"י ברצלוני נד).  אמר מחבר הספר כבר התנינו בתחלת זה החלק השני שנכניס מה שנכפל עינו במקום פאו (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, שרש טף).  וראיתי כי זה ר' שלמה ערבב סדרי הספר והוסיף בו דברים מעצמו שאינם דברי המחבר ממדרשות ורפואות וענינים אחרים כפי שעלה בדעתו ולא הבדילם מדברי המחבר וכל מי שמעיין בספר ההוא הוא סבור שהם דברי המחבר וכו' והעתקת החכם רבי יצחק ברבי יהודה הולכת על סדר דברי המחבר יותר משתיהם (שם, חתימ' א"ת).  כאשר עשה זולתי מן המחברים אשר היו לפני (שם, הקד').  ואנחנו מוצאים החכמות בכתב ידי מחבריהם מחמש מאות שנה (כוזרי א נ).  אמר אברהם המחבר צריך אני להאריך על דבר (מעשה) העגל (ראב"ע שמות לב א).  כי מנהג מחברינו במקומות האלה שלא יבדקו ספר הנכתב מהספר (הוא, בסוף שפת יתר).  ואני רואה זה המחבר כולל ומערב ענין בענין (ראב"ד על הרמב"ם, שבת טו יא).  הנה ראיתי זה המחבר עשה עצמו מעתיק לשון הגמרא אל לשון עברית ובמליצה אחרת (הוא, שבוע' ו ט).  וכמוהו (כמו הרמב"ם) לא היה מלך לפניו בכל המחברים להכתיר חבורו בשלשה כתרים (אגר' ר' יוסף בר טודרוס הלוי לקהל' פרובינציה).  וכלל גדול אני מוסר בידך שלא תדמה בנפשך לירד לסוף דעת המחברים מתוך ספריהם (מצרף לחכמה ב לז)