א. מָחַט

* 1, פ"י, — מחט הפתילה, הסיר את הפחם שנהיה בשרפתה, abputzen (d. Docht); moucher; snuff: מוחטין2 את הפתילה ביו"ט (ביצ' לב:). שמוחטין3 בה (בהצנור) את הפתילות ומקנחין הנרות (שבת צ.). — ובסהמ"א: וממתינין עד סמוך לחשיכה ומכבין את הנרות ומוחטין אותן או מוסיפין בהן שמן (שבלי הלקט, הלכ' שבת נט). — ובדבור העברי בא"י ישתמשו בפעל זה גם להאף, מָחַט אפו.



1 בערב' מח'ט مخط .

2 ופרשו שם: מאי מוחטין א"ר חנינה בר שלמיה לעדויי חושבא, ר"ל להסיר הפחם.

3 כך גרס' הערוך, ובנוסח': שמחטטין.

חיפוש במילון: