ב. מִחְיָה

1, ש"י, סמי' מִחְיַת, - התחדשות ארג הבשר במקום לקוי של שחין, של כויה וכדומ', regeneressence2: והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן וּמִחְיַת3 בשר חי בשאת (ויקר' יג י). או בשר כי יהיה בערו מכות אש והיתה מִחְיַת המכוה בהרת במקור נדפס 'בחרה' לבנה אדמדמת (שם כד). - ובמשנה: להחליט את שנולד לו מחיה או שער לבן (נגע' א ג). השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה (שם ד ו). בהרת היא ומחייתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת (שם). אעפ"י שהבהרת מקפת את השחין או את המכוה או את מחייתן (רמב"ם, טומא' צרע' ב ד).



1 עי' הערה לקמן.

2 באור ותרגום של דר' מזיא.

3 ת"א ורושם. וכך ריב"ג: את'ר. ולא נתברר מקורו. ואמר הרמב"ם: התחילו השחין והמכוה לחיות ולהתרפאות ונעשית עליהן כקליפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה ומחית המכוה האמורה שם (רמב"ם הלכ' טו"צ ה ד).

חיפוש במילון: