1 — קל לא נמצא.
— פֻע' מ"ר מְמֻחָיִם, — מאכל מְמֻחָי, כבֵד, לא מתעכל, מזיק לבריאות unwerdaulich; indigest; -tible: ועשה יי' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים מְמֻחָיִם2 שמרים מזקקים ישע' כה ו.
1 עי' הערה לקמן.
2 אמרו רוב הקדמונ' והחדשים כי נגזרה מלה זו מן מֹח ומשמ' שׁמֵן. והוא קצת דחוק, כי אין טעם לתאר שמנים בתאר שמֵנים. וכבר הרגיש ריב"ג בדחק זה, ואמר כי המלה ממֻחים נגזרה מן מומיה, והכונה מֻבחר. אבל זו גזרה דחוקה, ומלבד זה עוד נשאר דחק בכתוב זה, כי עכ"פ שמנים ממֻחים הם מטעמים טובים, משמע שהמשתה שיֵעשה להעמים הוא משתה של רצון, וזה סותר למה שנאמר אח"כ משתה שמרים, ושמרים אפילו אם הם מזקקים, אינם משקה חשוב ביותר. ובענין זה חלוקים מפרשי ישראל ומפרשי אוה"ע, שהראשונים אומרים כי זה המשתה הוא משתה של זעם להעמים, ולכן נדחק רש"י לפרש שמנים ממחים שהיו סבורים (הגוים) שהשמנים יהיו ממחים, אבל באמת יהיו מרים כמו שמרים. ומפרשי אוה"ע, שרוצים לראות במשתה זה רמז להכנסת אוה"ע בברית החדשה, אמרים כי באמת זה משתה של רצון, והכונה בשמרים מזקקים ליין מזקק. וזה בודאי אינו אלא דרוש בעולם. והנה בעצם הדבר כבר כון רד"ק להאמת, שהוא אמר כי הכונה בשמנים ממחים למטעמים לא טובים, אלא שבהיות שגם הוא פרש ממחים מלשון מֹח נדחק ואמר: והמשתה השמן ביותר כשישתה אדם ממנו הרבה מכביד הלב וטורדו, ע"כ, ואין צרך בדחק זה, יען באמת המלה ממחים לא נגזרה כלל מן מח ואיננה מתארת את השמנים לשבח אלא לגנאי, ופרושה היא מאכל מזיק להבריאות, כבד, שאינו מתעכל, ובערב' וח'מ وخم, שמשמש במשמ' מזיק להבריאות, ארץ או מאכל: יקאל וח'מ אלטעאמ אד'א ת'קל פלמ ישתמרא וכו' וטעאמ וח'ימ ע'יר מואפק לשאן אלערב, ובעבר': יאמרו וח'ם המאכל כשהוא כבד ולא יתעכל וכו' ומאכל וח'ימ ר"ל לא הגון. וסדר הצרוף שבמלה הערב' אינו מעכב, כי גם בערב' בעצמה יש עוד צרוף אחר במשמ' זו, והוא ח'ומ خوّم: ארצ' ח'אמה אי וח'ימה, ע"כ, ובעבר': ארץ ח'אמה כמו וח'ימה. וכבר העיד המצבאח כי עוד סדר אחר מהצרוף הזה משמש כמו הצרוף ח'ומ, והוא הצרוף, חמי, ודבר טבעי הוא שבעבר' שמש במשמ' זו סדר רביעי של הצרוף והוא מחי, וגם בערב' משמש בענין זה גם בנין מוח'ם כמו בעבר' ממחים, ושני חלקי הכתוב מסכימים בהכונה, ומליצת שמרים מזקקים, ר"ל שלא נשאר בהם כלום מהיין, דומה קצת להמליצה: ויגר מזה אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, עי' ערך מֵז.