ש"ז, מ"ר מַחֲמַדִּים, דבר שאדם חֹמֵד, דבר יקר, נחמד, מַחְמַד עַיִן, מה שעינו של אדם חֹמדת, כסף, זהב, וכיוצא בזה:  כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מַחְמַד עיניך ישימו בידם ולקחו מ"א כ ו. —  ובחורים ובתולות:  ויהרג (האויב) כל מַחֲמַדֵּי עין איכ' ב ד. —  ואשתו של אדם:  בן אדם הנני לקח ממך את מַחְמַד עיניך במגפה וכו' ותמת אשתי בערב יחזק' כד יו-יח. —  והילדים:  את מַחְמַד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם שם כה. —  והמִקְדָש:  כה אמר אדני יי' הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מַחְמַד עיניכם ומחמל נפשכם שם כא. —  מַחֲמַדֵּי הבטן, הילדים:  גם כי ילדון והמתי מַחֲמַדֵּי בטנם הוש' ט יו. —   וכמו"כ מַחֲמַדִּים בלבד:  אשר כספי וזהבי לקחתם וּמַחֲמַדַּי הטבים הבאתם להיכליכם יוא' ד ה, ר"ל החפצים היקרים.  ידו פרש צר על כל מַחֲמַדֶּיהָ וכו' נתנו מַחֲמַדֵּיהֶם1 באכל להשיב נפש איכ' ח י-יא.  מַחְמַד2 לכספם קימוש יירשם הוש' ט ו. —  והארץ, הבנינים היקרים:  וכל מַחֲמַדֵּינוּ היה לחרבה ישע' סד י. —  כְּלֵי מַחֲמַדִּים:  וכל ארמנותיה שרפו באש וכל כלי מַחֲמַדֶּיהָ להשחית דהי"ב לו יט. — הוא מַחֲמַדִּים, הוא נחמד, יפה וטוב:  חכו ממתקים וכלו מַחֲמַדִּים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם שה"ש ה יו. —  ואמר בן סירא:  הוד כבוד ותהלת עז מחמד עין ומכלל יופי ב"ס גני' מה יב.  טוב לרע יהפך נרגן ובמחמדיך יתן קשר שם יא לא. —  ובמדר':  אמרה לו כך אמרת לי כל כלי חמדה שיש לי טלי וצאי אין לי מחמד עיני ומשמח נפשי אלא אתה פסיק' רבתי ל. —  ומצוי בסהמ"א:  כשיזדמן לאדם מחמד3 טוב בלי שיפסיד סדר הגוף הוא מתת אלהים ר"י חריזי, מו"נ ג ח.  שלא חשש (שמשון) אל האיסור אבל הלך אחר מחמד עיניו ר"י אברבנאל, שפט' יו. —  ואמר המשורר:  ויובישו כל לץ נרגן וילאה כל איש מתאנה, ויהי מחמד השיר נגדם כחציר גגות לפני לבנה ר"י בן סהל, איכה יועם. —  °מַחֲמַדִּים זמניים, של העוה"ז, שאין בהם ממש:  בההבילו עניני עולם הזה והמחמדים הזמניים שאין לבטוח בהם רמב"ח, הקד' פי' בחי"ע.