1, ש"נ, מ"ר מַחֲמָאוֹת, —  דברים חֲלָקִים, רכים, Schmeichele; flatterie; =ry:  חלקו מַחֲמָאֹת2 פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות (תהל' נה כב). —  ואמר המליץ:  בשפת חלקות חובק ונושק, ידמו נשיקות חשוק  וחושק, ארבו בקרבו צופן בלבו, טומן בחבו עצות עמוקות, כוסה באחוה שנאה ואיבה, ובמחמאות מסתיר קנאות (ד"א של שד"ל, מיון תרא 84).  תטבול פעמיך בדם עמיתך למען טבול בדם ענב, תרחץ הליכך בחמה ומדון בגלל מחמאות הזמן (ארבע כוסות, כוס תנחומים ה).  זה שני אריות ידו נתצה, איך בת אל נכר מבנות לפלשת, איך דכאה חיתו אונו רעצה, איך מחמאות פיה שמה לו רשת (מיכל, נקמת שמשון).  עלו אלי אל נא תבושו בשת, החסד הזה מידי לקחת, שכנים טובים יעזרו איש אחיהו, ויתנו אזן שומעת, הדגים קלי הדעת, אל קול אויבם ולמחמאות פיהו (יל"ג, משלים ג ח).  ובזמן החדש פשט השמוש בה בדבור ובספרות במשמ' דבר שבח דק שאדם אומר לחברו, Compliment.