מַחֲמָאָה

1, ש"נ, מ"ר מַחֲמָאוֹת, —  דברים חֲלָקִים, רכים, Schmeichele; flatterie; =ry:  חלקו מַחֲמָאֹת2 פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות (תהל' נה כב). —  ואמר המליץ:  בשפת חלקות חובק ונושק, ידמו נשיקות חשוק  וחושק, ארבו בקרבו צופן בלבו, טומן בחבו עצות עמוקות, כוסה באחוה שנאה ואיבה, ובמחמאות מסתיר קנאות (ד"א של שד"ל, מיון תרא 84).  תטבול פעמיך בדם עמיתך למען טבול בדם ענב, תרחץ הליכך בחמה ומדון בגלל מחמאות הזמן (ארבע כוסות, כוס תנחומים ה).  זה שני אריות ידו נתצה, איך בת אל נכר מבנות לפלשת, איך דכאה חיתו אונו רעצה, איך מחמאות פיה שמה לו רשת (מיכל, נקמת שמשון).  עלו אלי אל נא תבושו בשת, החסד הזה מידי לקחת, שכנים טובים יעזרו איש אחיהו, ויתנו אזן שומעת, הדגים קלי הדעת, אל קול אויבם ולמחמאות פיהו (יל"ג, משלים ג ח).  ובזמן החדש פשט השמוש בה בדבור ובספרות במשמ' דבר שבח דק שאדם אומר לחברו, Compliment.



1 עי'  הערה לקמן. —

2 לפי הסוגר של הכתוב, רכו דבריו משמן, נראה כי גם בדלת המם שבראש מלה זו היא שמושית, והשם הוא חמאת, והכונה היא:  יותר מן חמאת, וכך פרשו רוב הקדמונ'.  ת"י:  שעיען יתיר מן שמן דגובנין מיליה פומיה, ע"כ, וכן ריב"ג, וז"ל:  אלפתח פי אלמימ מכאנ צירי ואלתקדיר חלקו מן חמאות אמרי פיו, ע"כ, ובעבר':  הפתח בהמם הוא במקום צירי והשעור חלקו וכו'.  וכן רש"י, ראב"ע ורד"ק, וכן גם קצת החדשים.  וכך הובאה מלה זו בערך חמאה, עי"ש.  אלא שלפי זה צריך לשבש הנוסחה המסורה ולהוסיף המלה אמרי.  וכדי להמלט מזה קצת החדשים מגיהים חלק במקום חלקו, והכונה פיו חלק משמן, וקצתם מגיהים פניו במקום פיו.  והרד"ק הוסיף עוד וז"ל:  או תהיה תוספת המם נוספת לא לשמוש וקרא דברי פיו מחמאות לפי שהם חלקים ורצה לאמר מאד חלקו מחמאות פיו והם הדברים. ע"כ.  והניחו גם קצת החדשי' שֵם מחמאה, וכך השתמשו בה גם בספרות במשמ' זו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים