, ש"ז, מ"ר מַטְעַמִּים, —  א) מה שאדם מֹצא בו טעם, מאכל מתֻקן היטב, Gericht; plat; dish: ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה ועשה לי מַטְעַמִּים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה (בראש' כז ג=ד). לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מַטְעַמִּים לאביך כאשר אהב והבאת לאביך ואכל (שם ט=י). ותעש אמו מַטְעַמִּים כאשר אהב אביו וכו' ותתן את המַּטְעַמִּים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה (שם יד=יז). — ואמר בן סירא: חיך יטעם מטעמי זבד (ב"ס גני' לג כד). — ובסה"ת: אותי זמן לאותה סעודה עם כל בני עירו ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד (ר' דוסתאי, מד"ר במד' כא). תני לי מעט מים ולחם ומטעמים כי עיפה נפשי מדרך המדבר (פדר"א ל). — ואמר המשורר: ואיך יגבר אשר חובר במי טפה ודם נדה, אשר נחשב כגר תושב וילך לו בלא חמדה, ומטעמיו וגם מימיו וקץ ימיו במו מדה (ר"י הלוי, סליחה, יצו האל). ולמה בזמן הקר פנימי גופנו חם ונקח מן המטעם יותר חם למזונותינו (שאל' ראב"ע קמו). יום יחנק ברוקו ויסתם גרונו מלאכול לחם חקו וכל מאכל ומטעם מאן בָלעם (ר"י חריזי, החכמ' ב). — ואמר המליץ: מטר על חמור ונר לאור השמש ובתולה נשאת למי שאינו יכול לשמש ומטעמים הושם לפני שכור וחסד נעשה למי שאינו מכיר (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ח). אז אשכחה בתים ומגדלים כרמי ונחלתי ואכרי, לא תענוג מטעם לפי ינעם ימר לחכי אז יקר כרי (רמב"ח, דרכי נעם ו ג). —  ובהשאלה במליצה: חיך יטעם מטעמי זבד ולב מבין מטעמי כזב (ב"ס גני' לג כד). התחכמה לו יולדתו, ולאב בטרם בא עתו, מטעם ולחם עשתה (ראב"ע, אכזר אהבו, פיוט לפורים, מחז' והרן). ינעם מטעם הסוד אמנם מות בסיר קוץ באליה (ר"י פרנשיש, מתק שפת' עג). — ב) *במשמ' טַעַם: מנין אתה אומר שכשם שנותן (הקב"ה) מטעמים בארץ כך נותן מטעמים בים וכו' מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצור (ר' יוסי המשולם, ספרי דבר' לט). — ג) °במשמ' חוש הטעם: ואמנם נברא המטעם בעצב הרביעי והשמע בחמישי לפי שכלי השמע נצרך שיהיה מגולה לא יסגר מעבר האויר אליו וכלי המטעם נתחייב שיהיה פנימי (קאנון א א ג ב). — ד) °רפואה עשויה כעין עֻגה קטנה וכדומ': תאר מטעם נאות לו (לבעל אבר נשבר) יעשה לעת התחלת הדבוק יוקח לחם סלת וקמח ארז ושמן בקר ושמן וחלב ויוקח דיסא וינערוה (קאנון ד ה ב יח).