ש"נ, מ"ר בכנ' מַטְעַמּוֹתָיו, —  כמו מַטְעָם: כי תשב ללחום את מושל וכו' אל תתאו לְמַטְעַמּוֹתָיו והוא לחם כזבים  (משלי כג א-ג). אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו לְמַטְעַמֹּתָיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך (שם ו-ז).  — ואמר המליץ:  והירקות מלאו הסיר, וכל הבשר חציר, וישם לפנינו קערותיו מלאות במטעמותיו (ר"י חריזי, תחכמוני י). — ובהשאלה במליצה, מַטְעַמּוֹתָיו של הזמן, הנאות עוה"ז:  עזבה הזמן ומעדנותיו, ואל תתאו למטעמותיו, כי מות בסיר (ר"י הלוי, בצרה קראת). — ובתלמ', בפרט במשמ' טעימת המאכל אם יש בו טעם:  מטעמת אינה טעונה ברכה  (ברכ' יד.). — ובסהמ"א: מטעמת זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך (ערוך, ערך רבע, בשם רה"ג).