, ש"ז, סמי' מַטַּע, מ"ר סמי מַטָּעֵי, בכנ' מַטָּעָהּ, מַטָּעוֹ, מַטָּעַי, — א) מקום נטוּע אילנות פרי, Pflanzung, plantation: ושמתי שמרון לעי השדה למַטָּעֵי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה (מיכ' א ז). והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מערגות מַטָּעָהּ (יחזק' יז ז). את נהרתיה הלך סביבות מַטָּעָהּ ואת תעלתיה שלחה אל כל עצי השדה (שם לא ד). — ובהשאלה במליצה: וישבו (ישראל בארצם) לבטח ואין מחריד והקמתי להם מַטַּע לשם (יחזק' לד כח=כט). וקרא להם אילי הצדק מַטַּע יי' להתפאר (ישע' סא ג). ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מַטָּעוֹ1 מעשה ידי להתפאר (שם ס כא). — ובתו"מ: וכמה יהיו (האילנות) רחוקים זה מזה ממטע עשרה לבית סאה (תוספתא ב"ב ד יא). כרם שחרב מקריחין אותו מכל צדדיו וכו' והוא שבא ממטע כרם גדול אבל אם בא ממטע כרם קטון אין זה קרחת הכרם (ר' יוסי, ירוש' כלא' ד א). שאילו מתחילה נטעו מטע שש עשרה על שש עשרה היה מותר בשמונה אמות (שם שם ה). בכרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן (שם ז ג). מטע שש עשרה על ט"ו תוכו אסור (ר' זעירא, שם). — ובמשמ' שה"פ: מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה וכו' אף אתם כשנכנסים לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה (ר' יהודה בר' סימון, מד"ר ויקר' כה). — ובהשאלה, מקום מוצאו של אדם: אמר הקב"ה יהושע אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים צא ולמד מהיכן הוא מטעך לא מן הגרים (ר' אלעזר, מד"ר במד' ח).