1, ש"ז מִישֹׁר, — א) קרקע שאין בו לא הרים ולא עמקים, Ebene; plaine; plain: את בצר במדבר בארץ הַמִּישֹׁר לראובני דבר' ד מג. ויהי להם הגבול מערוער אשר על שפת נחל ארנון והעיר אשר בתוך הנחל וכל הַמִּישֹׁר על מידבא חשבון וכל עריה  אשר בַּמִּישֹׁר דיבן ובמות בעל יהוש' יג יו-יז. ומעבר ירדן יריחו מזרחה נתנו (לערי מקלט) את בצר במדבר בַּמִּישֹׁר ממטה ראובן שם כ ח. ועבדי מלך ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם בַּמִּשׁוֹר אם לא נחזק מהם מ"א כ כג. הנני אליך ישבת העמק צור הַמִּישֹׁר נאום יי' ירמ' כא יג. ואבד העמק ונשמר הַמִּישֹׁר אשר אמר יי' שם מח ח. כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב לְמִישׁוֹר והרכסים לבקעה ישע' מ ד. מי אתה הר הגדול לפני זרבבל לְמִישֹׁר והוציא את האבן הראשה זכר' ד ז. רגלי עמדה בְמִשׁוֹר תהל' כו יב. כי מקנה רב היה לו ובשפלה וּבַמִישׁוֹר אכרים וכרמים בהרים ובכרמל דהי"ב כו י. — וארץ שאין בה מעקשים: והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים לְמִישׁוֹר ישע' מב יו. הורגי יי' דרכך ונחני בארח מִישׁוֹר למען שוררי תהל' כז יא. תנחני בארץ מִישׁוֹר שם קמג י. — ובתו"מ: כל הנותן עיניו בכוסו עריות כולן דומות עליו כמישור ר' אמי, יומ' עה.. כל הנותן עיניו בכוסו כל העולם כלו דומה עליו כמישור ר' אסי' שם. — וגם במשמ' קרקע חלק שאין בו קוצים וכיוצא בזה: משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים ואתם רואים שביל זה שתחחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור ספרי דבר' נג. — ב) דבר ישר, נכון, צדק, Recht droiture; uprightness: ושפט בצדק דלים והוכיח בּמִישׁוֹר לענוי ארץ ישע' יא ד. בשלום וּבְמִישׁוֹר הלך אתי ורבים השיב מעון מלא' ב ו. כסאך אלהים עולם ועד שבט מִישֹׁר שבט מלכותך תהל' מה ז. — וכמו תה"פ: ישמחו וירננו לאמים כי תשפט עמים מִישֹׁר תהל' סז ה. — ואמר הפיטן: חדשו מלוכה, כדת וכהלכה, חוטר ממלכה, במישור ימלך ר"א קליר, אנסיכה מלכי, מוס' א ר"ה.